לא...לא חשבתי שזה ייקרה,שאני אכתוב על נושא שהוכרז עליו ב"נושא החם"...

9 שריקות מהירות,אולי 10,ספרתי בזמנו,אבל אני לא זוכרת בדיק כמה.

9שריקות מהירות,הכרזה"ל-מקומות",ושריקה החלטית,כזאת שלמרות שהתכוננת,גורמת לך לקפוץ,והיא גם הסימן שלי לקפוץ למים. אני דוחפת את המקפצה עם הרגליים ומזנקת באוויר."מבט ישר,רחוק,גוף יציב,רק שהפגיעה במים תהיה חלקה...".

היא הייתה.

אני מתחילה לשחות,תנועות ארוכות,נשימה אחידה,אומרים שהכי טוב זה להתחיל לאט  ולהגביר לקראת הסוף,אני תמיד שוכחת את זה.

אני מתחילה מהר,הכי מהר שלי,אבל אכשהו,אני עדיין מצליחה להגביר לקראת הסוף. כמו שרמי הויברגר ("קרמבו") אמר ב"מבצע סבתא" "אתה מתחיל הכי מהר שלך,ולאט אתה מגביר".

הגעתי ראשונה,המאמנת הניחה עליי מגבת ומשהו הגיש לי בקבוק מים. תמיד הפליא אותי עד כמה אפשר להזיע במים.אני צונחת מוטשת לתוך הכיסא נותנת לחברי הקבוצה ולאמא לברך אותי,יודעת ששום דבר לא בטוח כל עוד לא שיכללו את הזמנים עם שאר המקצים בקטגוריה.אני גם יודעת שיש לי משהו כמו 5 מקצים לנוח לפני המקצה הבא.

וזו הסיבה שאני מופתעת כשלאחר מקצה אחד קוראים בשמי "בוטלו לנו הרבה מקצים" מסביר לי אחד המארגנים "שינויים של הרגע האחרון,מצטער".

עדיין מתנשפת אני עומדת על המקפצה.

9 שריקות מהירות,אולי 10,קריאה,ושריקה שמקפיצה אותי למים. זמן תגובה מעולה בהחלט היה ייתרון.

שום דבר במקצה הזה לא היה שונה.כרגיל התחלתי מהר מדי,כרגיל לא שמעתי כלום למרות כל הרעש מסביב,כרגיל לא חשבתי על כלום,פשוט כלום,גם לא על התחרות. כרגיל,איכשהו הצלחתי להגביר לקראת הסוף...

משהו בי כנראה ידע. זה לא היה מתוכנן אז.לא חשבתי על זה אז.אולי כבדיחה,אבל כנראה משהו בי כנראה ידע.

לא נראה לי שאי פעם שחיתי יותר מהר,התוצאה  הייתה יותר טובה מזו של המקצה הראשון (טוב אני מודה,הראשונה היה חזה והשני חופשי).

אני זוכרת מישהו אומר משהוא במקרופון על שני מקצים רצופים,ואני מחייכת לעצמי בתוך המים "רצופים?!,היה לי מקצה שלם לנוח"

גם על הפודיום,עונדת שתי מדליות זהב ,לא באמת ידעתי,שזה היה המקצה האחרון...