why?

לא יודעת איך האחרים אבל לי תמיד קשה לבקש סליחה...

אפילו כשאני מבינה שאני אשמה (וזה לא קורה הרבה)..

זה פשוט...

קשה...

צריך לקחת את עצמי בידיים, לבוא לאדם שבו פגעתי ולומר רק מילה אחת "סליחה", אבל ככה שתהיה מכל הלב...

הבעיה היא שאני לא יכולה..

משהו תמיד עוצר אותי מלהצטער בפני אנשים, וכשאני סוף סוף עושה את זה אני מרגישה ממש מושפלת..

אינלי מושג למה...

ועכשיו אני שוב צריכה לבקש סליחה ממשיהו שמאוד נפגע ממני (אני עם היציאות שלי -_-), ואני פשוט לא יכולה...

אפילו שאני מבינה שאני אשמה ושפגעתי...

אוף -_- :\ :'(

זה דבר מפחיד.

בהתחלה סתם אוהבים את המנגה, ואת סדרות האנימה המסויימות.

אחר כך מתחילים להידלק על הדמויות.

יש כאלה שאחר כך ממש חיים את סדרת האנימה המסויימת שהם רואים או את המנגה שהם קוראים.

וזה פשוט מלחיץ!!
אלה דמויות לא אמיתיות, ומקרים לא אמיתיים ובכללי הכל לא אמיתי.

-באסה-

ואז אחר כך מבינים שאנימה זה לא מציאות, ולכן אי אפשר לחיות את זה (חוץ מהאוטוקואים [או איך שלא כותבים את זה?] שאשכרה חיים אנימה XD), ואז זה כל כך מבאס להבין שכל זה לא אמיתי...

ועכשיו אני שמה לב שגמאני התחלתי להתמכר לזה *~*

-זה לא היה איזה קטע משמעותי, סתם מה שעובר לי בראש בזמן האחרון- 

אז...פעם היה לי כאן בלוג...

במשך כמעט שנה..

והחלטתי לנטוש אותו.

גם כי לא ידעתי מה לכתוב בו (למרות שהיה לי הרבה מה לכתוב) וגם כי יותר מידי אנשים שאני מכירה התחילו לחטט בו וזה פשוט מעצבן. 

זה היה אמור להיות משו שאנשים שבאמת מכירים אותי לא ידעו.

אבל התברר שהנטישה של הבלוג פשוט קשה מידי, אז החלטתי לחזור.. :)

אז..הי, אני לא אגיד מה שמי או מה היה הכינוי שלי כאן בבלוג, או כל פרט אחר עלי...

אני פותחת את הבלוג הזה להוצעת עצבים בלבד, ו...טוב, בשביל חיטוט בבלוגים אחרים [משו שאני לא עושה הרבה] חח

אז, לסיכום... זה היה קטע חסר פואנטה, שאני מקווה שאף אחד לא טרח לקרוא, ואם כבר קראתם, סליחה על בזבוז זמנכם :)