"It's known that dreams are just you'r brain taking a shit at the end of the day". |
| 8/2013
מפה ומעצמי.
נראה שקצת שכחתי כמה מהר יכולות האצבעות לקשקש שטויות על המקלדת בשעות האלה, זו השנה האחרונה בה המחברות ינסו להערים על הספרים והתיק ינסה להסתיר את הכל כשמישהי חדשה תגיע לחדרי. תאמרי לי כמה זה כואב לך שאני כותבת על מישהי אחרת, תתחני אליי שאלטף אותך כמעט כמו שאני מתחננת אלייך, תראי לי שהם טועים כשהם זורקים לעברי "את תקועה עליה" או "אל תדאגי הגעגוע כבר יציף אותך". היום התעוררתי לצידו רותחת, כעסתי על הכל ובעצם על כלום, מרוב שהעבודה מציפה שאלתי אותו מתוך שינה "מה עם הקפה שלך?" אבל גם זה לא מגן עליי יותר.
יש לו אצבעות כאלה כמו של הנסיך הקטן שלי, איתי, עקומות ומוזרות אך מלאות בחן הבחנתי בכך כשהסיע את שנינו לים רק אני והוא, סיפר לי שהוא נוסע לאמסטרדם השבוע לשמונה ימים. אמסטרדם תמיד תחזיר אותי שנה לאחור, כשעוד הייתי כרוכה אחרי זו שנראתה לי יפה מכולן כלמעשה נפגשנו פעמיים-שלוש וגם זה בספק, אבל אני חייבת להיות משהו מיוחד הרי חייבת שלא משנה כיצד ומתי מישהי תסתום בכל האמצעים הקיימים לרשותה את החור המזויין הזה בלב, וכשתסרב גם אם זה בעל כורחה אני אתפרק כי לא באמת משנה לי אם זו תהיה את או היא או כל אחת מהן אני פשוט לא מצליחה לסתום את החור של עצמי.
אני מרגישה לא מסופקת ולא מספקת, מרגישה משעממת ופחותה ופתאום בקפיצה אחת קטנה מרגישה בת חמש עשרה וקצת שנשארת בכל המלונות הארורים כשהמשפחה מטיילת לאורך סאן דייגו או מריחה את החום של נבאדה. למה אני צריכה להיות כזו דפוקה כל הזמן, למה אני לא יכולה לשמר את הלב בקופסה ולאטום הרמטית עד שמישהי נקייה מספיק תבוא ולא תטנף לי אותו בעבר מסעיר או קשר כלשהו לעברי שלי.
"בקרוב נטוס כולנו שוב" ואני מתה מפחד, איך אני צריכה לחזור לאותו מקום דוחה ורקוב אחרי שבוע ימים במקום בו אני חדשה. פתאום לא מתחשק לי לעלות על מדים ירוקים דהויים או לרקוד שיכורה בנשף סיום מתחשק לי ללכת מפה, כבר שנה וקצת, שמתחשק לי רק ללכת מפה.
-
אני כל כך צריכה את השיחות הארוכות והקבועות איתך בכל יום בשעה 14:00, חמישי מדי שבוע.
| |
|  כינוי:
Anonymous Falls מין: נקבה |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
