היא בתור A, אני בתור LADY Q כמובן.
השיחה, כי אני מעוצבנת תחת ושכל העולם יישרף:
היא: "תקשיבי, הוא לקח לי את הפלאפון ולא הביא לי עד עכשיו ואני באיחור קטלני לבית ולא יכולתי לענות לך להודעות כי הפלא לא היה אצלי, סליחה ((פרצוףעצוב)) ואני אפצה אותך אני מבטיחה, זה לא אשמתי באמת ופעם הבאה אני לא אלך אליו כשנצא, נשבעת!!!"
אתמול בלילה.
"LADY Q, סליחה, נו ((פרצוףעצוב))."
היום בבוקר.
ועכשיו:
היא: "ראית את ההודעות?"
אני: "כן."
היא: "הגעתי הביתה ב-1 וחצי בלילה כי הוא לא הביא לי את הפלאפון, ובגלל זה גם לא יצא לי לבוא אלייך."
אני: "לא מעניין אותי."
היא: "את צודקת, זה לא אמור..."
אני: "כי היית חייבת להתקשר, וואלה? סבבה. פעם הבאה אל תתני למישהו לקחת לך את הטלפון."
היא: "את צודקת, אבל מה הייתי אמורה לעשות באותו רגע? נראה לך שנתתי לו?"
אני: "כן."
היא: "שלחת לי הודעה ובאתי לענות."
אני: "ואז מה?"
היא: "והוא לקח לי את זה מהיד, באלוהים! את מכירה אותי, כאילו אני אתן למישהו את הפלא שלי. ואז פשוט חפרתי לו כל הערב שיביא לי והוא גרר
אותי לתוך העיר."
אני: "את לא מספיק חזקה בשביל לתת לו ברכיה ולקחת את הפלאפון המזוין?"
היא: "אני? באמת?"
אני: "יופי, שיגררור, ושיגרור גם את כל העולם. רק שכל העולם היה מצליח להשתחרר אם הוא היה רוצה."
היא: אבל מה הייתי אמורה לעשות?"
אני: "לא יודעת, את לא מראה חוזק וזה מעצבן אותי, ועוד יותר מעצבן אותי שחיכיתי לך, ועוד יותר עוד יותר מעצבן אותי שחזרתי הביתה לבד בלי
אוזניות והייתי צריכה לשמוע מוזיקה בקול רם כדי לא לפחד ((סתמו)), ואחר כך גם לפחד שמישהו יפרוץ לי הביתה באמצע הלילה ((גנבו לי ת'מפתח)).
חוץ מזה? סבבה."
היא: "את צודקת ואין לי מה להגיד... אבל זה לא ממש היה בידיים שלי, גם אני יצאתי איתך והתכוונתי לחזור איתך וגם אני הלכתי הביתה לבד... וגם
אותי זה עצבן ממש."
אני: "את לא חלשה, A."
היא: "מולו אני כן."
אני: D ((אקס שלה)) לימד אותך מספיק דברים בשביל שאפילו דבר כזה לא יקרה, אז מה יש לי לומר?"
היא: "זה לא מקטע של מכות ותרגילים של הצבא... פשוט לא ידעתי איך להגיב. וזה לא שהוא החזיק אותי כמו בת ערובה."
אני: "בסדר..."
היא: "ונכון, את צודקת, הייתי צריכה להתמודד עם זה אחרת, אבל לא ידעתי ממש איך."
אני: "לא עוזר שאני צודקת. רק שתדעי שאת לא חלשה, וזה מטומטם, ואת צריכה להתנהג אחרת פעם הבאה. רק שתדעי."
היא: "אני יודעת... צודקת מאתיים אחוז ((פרצוףמבואס))."
אני: "עדיין לא עוזר לי."
היא: "מה כן יעזור?"
אני: "כשתיישמי את מה שאת אומרת, זה יעזור."
היא: "מזאת אומרת?"
אני: "בפעם הבאה (ותיזהרי ממני אם תהיה פעם הבאה) שתיפגשי עם איזשהוא ידיד כלשהו בקניון, כשאני איתך, או שאת מנפנפת אותו או שאת נותנת
לו ברכיה, או מה שלא לעזאזל יהיה. כי אם תהיה (ואני חוזרת, חסר שתהיה) פעם נוספת וזה לא יקרה, אז ההתנצלות שלך ממש לא תעזור. אמתרי לך
בעבר שאני לא באה איתך לקניונים וכאלה יותר, זוכרת? אבל אני ממשיכה לבוא, ולא בשביל דבר כזה."
היא: "צודקת... סליחה ((פרצוףמבואס)). ולא, זה לא יקרה יותר..."
אני: "אחלה..."
______________________________________________________________________
התקפלתי בסוף, אבל אני מקווה שהראיתי לה למה אני מתכוונת. כי זה מרתיח אותי בכל פעם מחדש ואין לי כח לשטויות האלה. השתדלתי מאוד שלא לקלל יותר מדי או לכעוס יתר על המידה (כי למה לי בעצם? זה לא שהיא רצחה לי את הכלבה או משהו).
זה ארוך, אני מודעת לכך. נא להתמודד :0
בכל מקרה! המפתח האבוד עוד לא נמצא... אני באמת מקווה שלא יפרצו לי לבית וירצחו אותי או משהו. חבל על המצעים והפרקט.
אני שונאת מלצרות. שונאת שונאת שונאת. אם אוכל כבר לעבוד בחנות ספרים זה יהיה נחמד...
פיייייייייייייייייייייייס
LADY Q IS HERE FOR YOU
נ.ב- התמונה לא שלי וגם לא ציירתי אותה, אז אין לי זכויות יוצרים עליה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Lady Q הכותבת