פרק ראשון (ואחרון? ((פרצוףתוהה)) כבר נראה): חבר ילדות
הוא התוודה בפניי ערב לפני יום ההולדת שלי, כשחזרנו מהופעה של אורי חזקיה. הוא החזיק לי את היד, הרכין את הראש ואמר לי להקשיב היטב. ובאמת הקשבתי. אבל הייתי בטוח ששמעתי לא טוב עד שפשוט עזבתי אותו שם לבד ופניתי למכונית.
הוא נכנס מהדלת השנייה בשקט, חגר והביט לחלון. עדיף שיהיה שֶקט. זה היה קטע מביך.
כי מה נראה לו שהוא מתוודה ככה באמצע הרחוב? כשכל השכנים בחוץ...!
"אני אוהב אותך", הוא אמר לי, "בקטע האחר, אתה יודע."
ואיך אני אמור בדיוק להגיב על זה?
קוראים לבחור הזה אלעד. הוא חבר ילדות שלי ואנחנו מכירים מגיל אפס (הורים וכל זה), היינו דביקי בערך עד גיל חמש. מאז כל אחד המשיך ליסודי אחר, ועכשיו אנחנו בתיכון. אני גדול ממנו בשנה (כיתה י"א), כך שאותם חברים אין לנו. נשארנו חברים טובים, למרות הכל... אולי יותר מדי טובים. אף פעם לא העלתי בדעתי שאלעד הומוסקסואל, למרות שהוא די נשי, וזאת הייתה הפתעה ענקית. במיוחד שהוא נדלק עליי מכל האנשים.
זאת קריעת תחת עכשיו.
מכיוון שקבענו להיפגש ביום הולדת שלי (17), אין דרך להימלט מזה, כי אני חייב לומר לו משהו, לא ככה? אבל אני בדיוק אומר לו? 'סורי חמוד, אני לא גיי ואני לא אוהב אותך.' זה יהיה דבר דפוק לומר. 'אלעדי, אני מעדיף שנישאר ידידים.' מה אני, איזו בת מסכנה שנפרדת מהבויפרנד שלה? 'תקשיב, זה לא נגדך וזה לא אתה, זה אני-'
קאט דה בולשיט.
אני כבר אדע כשאפגש איתו.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
דפיקה בדלת.
"איתי? אתה שם?" קרא הקול המוכר. בלעתי רוק בכבדות והברשתי בפעם האחרונה את השיער-עד-הכתפיים החום שלי.
"אחי, תיכנס," אמרתי בקול מתון, ופתחתי את הדלת.
וואו. הוא נראה ממש מגניב, חשבתי. כלומר, החולצת משבצות יושבת עליו טוב, והשיער השחור הקצרצר נראה נהדר, והנעלי סניקרס האלה, והסקיני הזה עושה לו רגליים- מה לעזאזל, איתי. מה.
"הלו? כדור הארץ לאיתי?" אלעד ניפנף את היד מול הפרצוף שלי והעיר אותי מהמחשבות, חייכתי בהתנצלות. "אל תדאיג אותי ביום הולדת שלך."
ואז הוא מיד השתתק והכניס את הידיים לכיסים, ועל פניו היה מבט טרוד. "תקשיב..." הוא התחיל לומר.
"שאביא לך משהו לשתות? יש בירה במקרר," אמרתי מהר ובלי לחכות לתשובה מיהרתי למטבח. אלעד רק עקב אחריי בשקט מביך, עד שהתחיל לדבר. "אה... ראיתי שיצא ה-final fantasy החדש."
חיטטתי במקרר, בשביל לחפש את הבירות. "שמעתי שיש דמויות מגניבות."
"כן, אנחנו צריכים לקנות את זה בהזדמנות ולשחק ביחד."
"כן..."
הנחתי את הבירות על השולחן ואמרתי לו לשבת על כיסא. הוא התיישב בהיסוס, ולאחר מכן גם אני התיישבתי. נאנחתי, אי אפשר לברוח מזה עכשיו. אם הוא לא יתחיל לדבר על זה, וגם אני לא, כל הערב יהיה מלא במתח מיותר וזה סתם יהרוס לי את היום הולדת. "אלעד," אמרתי.
הוא מיהר להביט בי. מחכה למה שיש לי לומר. מחכה לתשובה שלי. איך אני יכול...?
"אני... אני מוכן לנסות."
הוא פקח את עיניו בתדהמה. ואני? בקבוק הבירה שלי כמעט נפל לי מהידיים. מה? למה אמרתי את זה? אני בכלל לא הומו! בפעם האחרונה שבדקתי אני אוהב נשים! איך זה ש...
"אתה בטוח? איתי." אלעד אמר בקול רך. "אני יכול להבין אם תסרב. רציתי פשוט לומר לך את זה, שתדע עם מי אתה מתעסק. אני יכול להישאר ידיד שלך אם אתה לא-"
"לנסות," אמרתי ולגמתי מהבקבוק. "לנסות. לראות איך זה הולך. אתה מסכים?"
הוא נראה כמו הבנאדם המאושר ביותר בעולם. איך יכולתי לומר ליצור כזה לא? "אתה בכלל שואל?"
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
להיות עם אלעד זה כמו להיות עם אשה, ככה חשבתי. תחשוב שהוא אישה, תחשוב שהוא אישה, תחשוב שהוא אישה...
קבענו להיפגש כמה ימים אחרי אותו הערב בבית שלי, אני די לחוץ. זה לא נחשב לדייט, נכון? כמו... חברים כזה. בקטע של boddies. יהיה בסדר, לא נעשה שום דבר מוזר. רק לשבת ולדבר כמו שעשינו עד עכשיו.
או שהוא מצפה ליותר?
אלעד הגיע, לבוש חולצה שחורה ועליה כתוב באדום teenager forever ומכנסי ג'ינס קצת קצרים יותר משלוש-תרבה (עכשיו אני שם לב שהוא מגלח). נעלי אולסטאר אדומות. וחיוך זחוח וגדול שקשה לי לעמוד בפניו. למה קשה לי לחשוב עליו כמו שחשבתי לפני שהוא אמר לי את שלושת המילים הארורות?!
"היי," הוא אמר בקול הנערי-יותר שלו (לי יש קול של גבר בן 21). "אז... תתן לי להיכנס או שתמשיך לבהות בי כל היום?"
"ב-בטח," גמגמתי והרגשתי את לחיי בוערות מהמבוכה. "כנס, לשתות משהו?"
"יש סיכוי אתה מכין לי הפוך?"
"רוג'ר."
אלעד התיישב בסלון, רגל על רגל כמו תמיד. איך הוא נראה כל כך רגוע כשאני לא? צעדתי כמו רובוט למטבח, מכין שתי כוסות קפה. הלב שלי פעם במהירות. זה לחץ? אישה, יש לי אישה בסלון. כן, זה לא גבר, זאת אישה. אישה שטוחה ועם...
יותר מדי חשיבה. לחשוב על משהו אחר. לא אישה, זה ידיד טוב. כן! זהו! זה ידיד טוב. ידיד טוב הומו שמרוח לי על התחת ואני מנסה לצאת איתו הרגע. למען השם!
ארג, די כבר לחשוב. הגיע הזמן למעשים.
לקחתי את שני ספלי הקפה והעברתי לו את הספל, כשהיד שלי רעדה ובטעות שפכתי עליו את הנוזל החם.
"וואה! אני כל כך מצטער! 'תה בסדר?" מיהרתי לומר, מנסה לנגב את הקפה עם החולצה שלי. אלעד היה מופתע, והוא נהיה אדום במהרה. זה כנראה ממש שרף לו, חשבתי.
"אני בסדר," הוא מיהר לומר, "אל תדאג. זה רק קצת שורף, לא נורא."
"כל החולצה שלך מלאה בקפה הפוך." מלמלתי בהתנצלות. "זה לא נורא לדעתך?"
הוא רק הנהן בביישנות. זה היה חמוד. ארג, אני שוב חושב יותר מדי. מה לא בסדר איתי?
"אני אביא לך חולצה להחליף. אתה רוצה להתקלח כאן?"
ואז עברה לי המחשבה כמה זה לא נוח מצדי לומר דבר כזה. כלומר, אם הייתי בת נגיד, והבויפרנד שלי היה אומר לי להתקלח בבית שלו הייתי מת מבושה! אני מעביר אותו בסיטואציה לא נוחה?
"זה יהיה נחמד, תודה." הוא חייך את החיוך שלו שוב. הנהנתי בהשתהות, והוא פנה במסדרון הקצר למקלחת.
טוב, אם זאת הייתה בת במקלחת שלי, הייתי מתחרמן לאללה.
אבל זה אלעד.
זה פאקינג אלעד.
וזה בסדר, כי הוא בן והכל.
אז למה אני מתרגש כל כך? למה זה מרגיש כאילו אני זה שהתאהבתי כאן?
כמו שאמרתי-קריעת תחת.
שכבתי על הספה בסלון וחיכיתי. עצמתי את העיניים, נתתי למחשבות לחלוף...
הרגשתי חום מעליי. הספה נעה טיפה, והרגשתי טיפות נושרות לי על הפרצוף. הרגשתי חיכוך באף שלי עם אף של מישהו אחר, ומשהו ליטף לי את השפתיים. פקחתי את העיניים.
אלעד רכן מעליי (ישב לידי והראש מעליי), לבוש מגבת שכיסתה לו את המותניים ומטה וחשפה את החזה הכהה שלו ונישק אותי נשיקה קלה ביותר. מרב שנבהלתי קמתי במהירות ונגחתי בראש שלו עם שלי, והוא החזיק את הראש בכאב.
"זה היה... בלתי צפוי," הוא גמגם.
"זה היה בלתי צפוי? תגדיר מה זה בלתי צפוי," אמרתי בכעס קל. אלעד שלח לי מבט מתנצל.
"מצטער, איתי. זה קשה להתאפק כשאתה שוכב ככה על הספה."
"אז תתאפק בכל זאת. אל תעשה מה שבא לך!"
אלעד נראה עצוב לפתע. למה? "אבל אמרת שתנסה. אל תגיד את זה סתם בשביל שאני ארגיש טוב..." והוא התחיל לצחוק. "זה רק יכאיב לי יותר."
הבטתי בו במבט אטום. למה אתה צוחק? למה אתה צוחק כשהעיניים שלך נראות כל כך עצובות?
"תפסיק," אמרתי. "אני לא מכיר אותך מהיום. ובקשר לזה שאני אנסה, אני..."
"אתה לא רוצה," הוא חייך, "אני מבין. אז, אם תסלח לי, אני אשמח לחולצה שאוכל ללבוש."
הייתי מופתע. הוא נראה בסדר עם זה לגמרי, כאילו לא אכפת לו. קמתי בכעס מהספה והלכתי לחדר שלי, מצאתי חולצה ירוקה וזרקתי לעברו. הוא לבש אותה ולבש את המכנסיים שלא התלכלכו. "אל תכניס לי מילים לפה," אמרתי לבסוף.
"הא?"
"אמרתי שאני אנסה, אז אני אנסה. לעזאזל, אל תאמר שטויות ותקשר אותן אליי."
"אבל זה די ברור שאתה לא רוצה-"
ואז זה קרה. אני, איתי בר, גבר, נישקתי במו שפתיי את חבר הילדות שלי, גבר. זה פשוט קרה, רכנתי קדימה וזה פשוט פאקינג קרה. זה היה הדבר הכי מוזר שעשיתי עד אותו רגע. זה לא היה רע; הרגיש לי אותו דבר כמו לנשק אישה. רק שהפעם הלב שלי פעם ממש מהר, כנראה מההחלטה המוזרה והמטומטמת של הגוף שלי לרכון קדימה ולשרבב שפתיים. אבל נו, קורה. לפחות אלעד נהנה. הוא היה קורן כל אותו יום, ואני הרגשתי טוב מהאושר שלו. מעניין אם אנחנו נמשיך ככה?
אני לא יודע אם זאת אהבה.
ואין לי ממש סיבה לנסות.
אבל לנסות זה לא רע.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
סיום פרק ראשון (מעניין אם יהיה שני)
פיס.
LADY Q IS HERE FOR YOU
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Lady Q הכותבת