שמעתי מחברה שיש תחרות כתיבה במגזין, והייתי חייבת לנסות (הגבלה של 500 מילים), והצלחתי לעמוד בזה 
הסיפור קצת עצוב. מקווה שתהנו:
>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>
עם זריחת השמש קרקר התרנגול מהחווה השכנה, וטודי התעורר בקשקוש זנב. הוא קיפץ על ארבעת רגליו הגדולות וירד במדרגות, שומע את הטלוויזיה פועלת, ודילג לעבר הדלת הפתוחה. הלברדור הלבן יצא אל חזית הבית ואסף בשיניו הלבנות את עיתון הבוקר, כשקבוצת נשים ברחוב ממול מלמלה: "מסכן טודי, מחכה לשווא. טודי המסכן." הן הביטו בו בחמלה, והוא בתשובה נבח בשמחה. הוא ישב ליד המרפסת של בית העץ, העיתון לצדו, וחשב על דרור. כשיחזור מהעבודה בדרום דרור יטפח על ראשו, וטודי יחזיר לו בליקוק ידו הגדולה. לאחר מכן דרור ייכנס הביתה וישב על הספה, יקרא את העיתון שלו, וטודי ישכב מתחתיו ויהנה מהמאוורר כמו תמיד.
והנה החתול של השכנה צעד על הענף שמעל טודי, וגרגר בלגלוג. "אתה פתטי," יילל לטודי, וטודי לא הבין. "מדוע?" נבח בפליאה, והטה את ראשו לצד.
"הוא לא יחזור, כלב טיפש," יילל החתול ודילג חזרה לביתו. "הוא לעולם לא יחזור." טודי רק קיפץ בשמחה ושיחק עם זנבו, רץ במעגלים. עוד מעט דרור יחזור הביתה. טודי אהב את דרור.
והוא חיכה, וחיכה, וחיכה, עיתון הבוקר לצדו. והעיתון כבר הצהיב, והעלים המתים נשרו. הטלוויזיה הפועלת השמיעה את החדשות: "צעיר מת בפיגוע באשדוד," השדרן אמר. וטודי חיכה. חיכה ועיתון הבוקר לצדו.
את דרור קברו ואת עיתון הבוקר לקחו, אבל טודי לא עזב. הוא התעורר בכל בוקר בקשקוש זנב, דילג במדרגות, יצא את הבית ולקח את עיתון הבוקר של בעליו.
בכל יום הוא חיכה, וחיכה, וחיכה. בחורף הגן על העיתון מהגשם ומהכפור כאילו היה גורו שלו, ובסתיו ניקה אותו מהעלים הנושרים. הוא המשיך לחכות, בכל בוקר. ועיתון הבוקר לצדו.
וטודי בא בימים, ובוקר אחד הוא לא קם בקשקוש זנב. הוא לא דילג אלא צלע במדרגות, והוא לא נבח בשמחה לאף נשים ברחוב ממול. הוא לקח את עיתון הבוקר בשיניו המצהיבות, וצלע לרחוב הבא. הוא המשיך ללכת על שלושת רגליו והרביעית נגררת, והגיע אל בית הקברות.
בקרקוע בלתי נפסק והתנשפויות מהמאמץ הגיע לבסוף למקום שאליו רצה להגיע. המצבה של בעליו הטילה צל ארוך לאחור, וצמחים מטפסים נתלו עליה, יבשים. טודי הניח את עיתון הבוקר מלא-הריר לידה, ליד שמו החרוט של דרור, ונשכב עייף מתחתיה.
והוא חיכה. חיכה ועיתון הבוקר לצדו.
>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>
אני יודעת, קצר. אבל הייתי ממש עצובה כשקראתי את זה לאחר מכן, כי כלבים זה נשמה. ההשראה נחתה עליי מתמונה שראיתי פעם של כלב עם עיתון בפה שלו, מדלג למצבה. וואה... כזה עצוב...!
מקווה שמצא חן בעיניכם
יוםטוב, רבותיי.
LADY Q IS HERE FOR YOU
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Lady Q הכותבת