התלבטתי אם לעשות את הפרק הזה אירוטי או להשאיר את הדמויות בני-ה-17 שלי תמימים לכאורה. אני חושבת שיהיו צנזורים, המון צנזורים, אבל יהיו משפט או שתיים שיתארו את המצב. כי לא יכולתי להתאפק...!
!HANG UP IN THERE, ME
*,.*
-
>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>
הערה: סיפור זה עוסק באהבת בנים. אני לא אחראית לNOSE BLEED שלכם.
פרק חמישי: אדון כמעט ואדון כבר
עברו כבר חודש וחצי מאז התחלתי לצאת עם אלעד, חבר הילדות שלי (בטח כבר נמאס לכם לשמוע את זה- בבקשה נסו להתמודד), והמצב מתקדם יפה. כלומר, אני עדיין רואה פורנו של סטרייטים ולסביות וקונה את מגזינים וכל השטויות האלה, ואני עדיין מרייר כשאני קולט נערות עם מכנסי דפוק-אותי ברחוב, אבל אנחנו מתקרבים. גם מהבחינה הזאת.
אני מרגיש פחות מבולבל, וזאת הקלה כל כך גדולה! קלטתי מה הוא מרגיש, איך הוא חושב (בערך?), אבל את הרב כבר ידעתי מאז שאני זוכר את עצמי. בכל זאת, חברי ילדות- אוכלים את אותו האוכל, הולכים לכל מקום ביחד. חולקים סודות ביחד. אבל אני עדיין לא מבין מה הוא רוצה, מהבחינה הזאת. אני גם לא מבין מה הוא חושב שטוב בי.
זאת אומרת, היינו ביחד במשך 7 שנים בערך, מהבטן- אני יכול להבין למה הוא יכול לאהוב אותי נפשית.
אבל גופנית?
חוץ מהאוזן שלי, אני מתכוון.
לא הרחבתי על עצמי מספיק- אני גבוה, לא מאוד (מטר שבעים ותשע), שמנמן (מפותת לגילי?), ושעיר (סליחה באמת שאני לא תולש לעצמי שיערות בשביל להיראות חלקלק ומבריק יותר). שיער חום בהיר, מגיע עד לקצת אחרי האוזן, אני יכול להגזים ולומר שהוא נוגע בכתפיים. עיני דבש רגילות ומשעממות. ((הערת הכותבת: מה אתה מתלונן, יקירי.))
מה הוא מוצא בדבר הזה?
תהיתי בכל זה כשהצמדתי את האוזניות לאפרכסות האזוניים שלי ומעדתי על המיטה בחבטה מתוסכלת. כדאי לשנות את המין, זהו זה. אני מתבייש כמו ילדה, בוכה כמו ילדה, ולא מרוצה מהמראה החיצוני שלי כמו ילדה. יש בכלל טעם להישאר גבר ולחשוב כמה פתטי אני?
והכל בגלל אלעד, ירקתי בראש. הוא גורם לי להתנהג ככה. מעניין למה.
הרגשתי רטט במכנסיים. על צג הפלאפון השם שלו הופיע בהבהוב.
איזה טיימינג.
"מה נשמע?" הוא אמר מהצד השני של הקו, ונשמע עליז יותר מבדרך כלל.
"אחלה," עניתי. "מה קורה איתך?"
"אני יותר מאחלה, זה בטוח." יכולתי לראות את החיוך השמח הדבילי-חמוד שלו מעבר לפלאפון. "תגיד שאתה יכול להיפגש בשישי בערב."
"לא יודע, יש לי מועד ב' בכימיה ביום ראשון."
"נו נו נו."
"אין סיכוי שמחר במקום?"
"לא," הוא התקרב לפלאפון. "זה חשוב שתבוא באותו יום."
"מה? למה?"
"תדע כשתבוא."
נאנחתי. "נראה אם אני אספיק ללמוד עד אז." הוא רק צעק 'ייאיי' בחזרה וניתק.
אז מה הוא מתכנן?
עבדתי קשה לבגרות, מקווה להספיק.
שישי הגיע. לא הלך לי הכי טוב בעולם בשינון החומר, אבל זין על זה. לא ראיתי את אלעד כבר שלושה ימים-עומס בלימודים-והגיע הזמן שניפגש. הוא שלח לי הודעה להביא איתי כמה בקבוקי בירה לבית שלו, אולי גם וודקה אם יש לי. וואו, זה חייב להיות משהו טוב אם אנחנו הולכים להשתכר בשביל זה. אולי נצא מהבית שלו ונתחיל לרוץ כמו משוגעים- למרות שהניחוש שנשמע יותר סביר זה שאנחנו נשחק ב-final fantasy שלו עד שנירדם מריירים.
אולי יש לו בשורה משמחת לספר לי? זה יכול להיות נחמד.
הגיע הערב. פתחתי את המגירה שליד השידה שלי, מחייך. "להתראות," לחשתי לתמונה, ואנה חייכה אליי חזרה מהדף המקומט. ירדתי במדרגות בקפיצה, סידרתי את השיער ונעלתי מגפי ד"ר מרטינס שחורות. לבשתי גופיה שחורה ומעליה חולצה אדומה ענקית, ומעל להכל סווצ'רט בורדו. אפילו יחסית לפברואר היה קר אימים. התנעתי את המכונית העייפה שעשתה קולות חרחור רבים עד שדלקה. אה רגע, הבקבוקים. כמעט שכחתי אותם.
יצאתי מהגרוטאה ונכנסתי לקחת אותם. אבל כשיצאתי החוצה...
היא הייתה שם, נשענת על המכונית.
הזונה הזאת.
הידיים שלי התחילו לרעוד.
"איתי," יוליה לחשה.
תנשום. תשלוט בעצמך. אתה לא חלש יותר, איתי. אתה לא תתן לה...
"מה את עושה כאן?"
"באתי לסגור איתך-היק!-חשבון לא סגור. אם אתה מבין למה אני מתכוונת, איתי." היא התקרבה, הידיים שלה לצדי גופה. חיוך זחוח, עיניים כחריצים. לא יכולתי להפסיק את הרעידות. "אל תפחד, איתי. זה יהיה-היק!-מהיר וזריז."
"לכי הביתה! את בכלל יכולה ללכת ישר?" מלמלתי במהירות.
היא רק צחקה. כמו אז.
"אל תדאג, תסמוך עליי שאתה תהנה, בדיוק כמו אז."
נפלתי על הברכיים, הבקבוקים התגלגלו מהשקית. היא הביטה בי מלמעלה, מתעלמת מהם, מביטה רק בי. בהלה הציפה אותי, היא הריחה מאלכוהול. היא התכופפה, כתפייה אחת מהשמלה השחורה כלילה שלה החליקה לצד.
טרר. טרר.
אלעד התקשר.
מיהרתי לחפש אחר הפלאפון.
"איתי, איפה אתה?"
לא יכולתי לדבר. ידעתי שאם אני אדבר הוא יבין, לא רציתי ויכוחים. אבל עוד יותר פחדתי ממנה. היא התחילה ללטף לי את הלחי.
"איק!" קפצתי, והיא חייכה בסיפוק.
"איתי?"
"אלעד..." הקול שלי רעד. "אכפת לך לבוא ול-"
הנשימה שלה נהייתה כבדה יותר. זה היה שחזור מדויק של אותו ערב לפני שנתיים, הערב ששנשאר לי כצלקת צורבת. לא יכולתי להתיר את המבט ממנה-שלא תעשה צעד נוסף.
הייתה שתיקה מעבר לקו. יכול להיות שהשיחה נותקה? "ממ," מלמלתי. הרגשתי את עצמי נכנס לטרום-היסטריה, ואת מצחי מתמלא באיגלי זעה קרה. "די כבר. די. די."
היא רק צחקקה.
למה זה חייב לקרות?
די, איתי. קח את עצמך בידיים. תקום מכאן, תאסוף את הבקבוקים המחורבנים ותסע לאלעד שדאגת להדאיג סתם. אל תיפול לחשכה בגלל איזו תראומה מהעבר. היא לא שווה את זה. כן, בדיוק, היא לא שווה אף טיפה של הבחנה מצדך.
ניסיתי להתרומם. הרגליים רעדו, אבל קמתי בכל זאת.
יוליה רק חייכה יותר, ובלעה אותי בעיניים שלה. "תפסיקי עם זה!" קראתי, והקול של עדיין רעד. איזה חרא.
היא תפסה בשולי הסווצ'רט שלי, מושכת אותי אלייה. פתטי לראות נערה בת 19 משתכרת ככה ומתנהגת בכזאת צורה, אי אפשר שלא להסכים עם זה. חולשת רגליים. חולשת רגליים מזוינת ואני נופל.
אני לא יכול להתמודד איתה. אני לא יכול להתמודד עם המבט הזה, עם הזכרונות שהוא מביא לי.
"איתי," היא לחשה בקול סקסי. "תביט בי."
הצמדתי את הידיים לפנים שלי, מסתיר את רובו. לא, אני לא אביט בך. "את חושבת שאני לא מכיר אותך?" מלמלתי.
"תביט בי," היא חזרה, נושמת לי על העורף, לופתת לי את המרפקים. רציתי לצרוח כמו ילדה קטנה. רציתי לבעוט בה. רציתי להיעלם.
לא שוב, רק לא שוב.
"תסלחי לי, אבל... -התנשמות- את יכולה... -התנשמות- להוריד את עצמך מהבן זוג שלי?"
זה הקול של אלעד, אבל אני בטח רק מדמיין דברים. "איייק," מלמלתי. "איק."
"מי אתה שתגיד-היק!-לי מה לעשות?" מלמלה יוליה בקול חלש, עדיין מחזיקה לי את הידיים.
"אה, כן... -התנשמות- שכחתי לומר שיש לי גם הצעה חמה- תלכי לעזאזל לפני שאני אשלח אותך לשם."
זה באמת הקול של אלעד. "איק. אלעד? איק. איק."
הוא המשיך להתנשם, כאילו רץ לכאן מהבית שלו או משהו.
"רצתי עד לכאן מהבית שלי, אז כדאי... -התנשמות- שתתחפפי, כי אני עצבני." וואו.
"די! תפסיק להפריע!" היא הטיבה באחיזקתה. ההבעה שלה השתנתה מהבעה מסופקת להבעה מבוהלת ואז לזעם (או שיגעון) בזמן כל כך קצר, שכמעט ראיתי דמיון בינה לבין אלעד. "גיי מסריח! אדיוט חסר חיים! אתה לא רואה שאנחנו באמצע משהו?!"
הורדתי את הידיים מהפרצוף.
גיי מסריח?
אדיוט חסר חיים?
מי את חושבת את עצמך שאת יכולה לומר לו דבר כזה?
ואז סוף סוף עשיתי את זה. החטפתי לה את ה-סטירה, כזאת שהיא לא קיבלה כל החיים העלובים שלה. היא נטתה לאחור בתנועה חדה, ואלעד תפס אותה לפני שפגשה באדמה. הוא הביט בי מופתע, ואז השתנה מהר לדאגה. כן, סביר להניח שיש ביניהם דמיון. הוא פשוט את מעילו החום והשכיב עליו את יוליה, ואז בא והתיישב לידי.
"אתה בסדר?" הוא שאל.
"איק," אמרתי.
"מה הקטע של האיקים?"
"איק. אני עדיין. ב-איק- טרום-היסטריה. איק."
הוא צחק וחיבק אותי בחוזקה. הוא יותר כרע לעברי מאשר ישב ואני ישבתי על הברכיים, כך שהיינו בערך באותו גובה. הרשיתי לעצמי להישען עליו. "אני פתטי," החלטתי.
"לא, אתה לא," הוא עצם את עיניו הצרות. "לכל אחד יש את התראומה שלו. מי כמוני יודע, נכון?"
אה, כן. לאלעד יש תראומה מחדרים לבנים, ואין לו מושג למה. כנראה מהזמן לפני שאומץ.
"אני מניח שאתה צוד-איק."
"ולא רק זה, גם הצלחת להתגבר עליה! אני תוהה איך בדיוק?"
כאילו שאני אספר לו.
"ועם כבר מדברים על השטן," הוא שלח אליה מבט מעוצבן, "מה נעשה עם זאת?"
"אני אדבר עם בן, הם יתנו לה להישאר ולהתאפס. באמת רצת לכאן מהבית שלך?"
"דא!" הוא כיווץ את הגבות. "הייתי ממש מודאג, אתה יודע! חוץ מזה שאין אוטובוסים כבר."
תפסתי את ידו וחיככתי אותה בלחי שבה יוליה נגעה. לחטא את המקום. "עכשיו אני באמת צריך-איק-להשתכר טוב."
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
אלעד פתח את דלת הבית לרווחה. נכנסתי דרך מפתן הכניסה וסגרתי את הדלת. הנסיעה במכונית הרגיעה אותי והאיקים חזרו לישון. פתחנו את הבירות, ישבנו במטבח. "אז אני מבין שאבא שלך לא נמצא?" בדקתי לכל מקרה. אלעד קפץ מהכיסא ונכנס לשירותים להחליף בגדים.
"אבא נסע ליומיים לרגל עסקים," הוא אמר דרך הדלת בקול שמח.
"לא נשמע שאתה תתגעגע."
"לא קשור. הבית שלי ריק, אתה מבין לאן אני חותר?"
"הא?" לאן אתה חותר באמת? וחסר לך אם אתה מתחיל את המשפט ולא מסיים אותו שוב...!
"נו... לבד בבית. רק שנינו." הוא השתתק לרגע. "ואתה מודע למיטת דאבל שלי, נכון?"
רגע, הוא מתכוון ל...? הוא באמת מתכוון ל... אה?!
לא, אין סיכוי. ביטול. זה נכון שלא עשיתי סקס כבר המון זמן ((הערת הכותבת: בערך 4 חודשים, the poor guy")) ושאנחנו יוצאים כבר חודשיים וקצת, אבל לעשות אהבה עם אלעד?! מאיפה הדבר הזה בא? כמעט שביטלתי את ההצעה המפגרת הזאת.
כמעט.
"איתי?"
"א-אתה מתכוון?"
הוא דמם שוב, שתיקה קצרה ומביכה. "אהמ... כן. אם אתה זורם לזה."
נסיון. נסיון כולל גם את זה, נכון? לא ככה?
"אני לא יודע מה לומר," זה מה שעניתי.
ואז הוא יצא מהשירותים, עם סקיני סגול וחולצה רחבה אפורה, מתחתיה כתפיות שחורות. יחף, בכל זאת הבית שלו. אם אי פעם תהיתם מה אני מוצא במראה שלו, אז זה היופי שלו. היופי האסייתי, הכהה, הסגנון לבוש שלו. כן, אם הייתי הומוסקסואל או בי הייתי מתאהב בו עוד בהתחלה.
הוא הרהר בתשובה שלי. "לא בא לך לנסות לעשות את זה עם גבר?"
"איך זה אפשרי בכלל?" האדמתי מהמחשבה. אלעד האדים מהשאלה.
"תחשוב על זה," הוא אמר ברצינות. "אם אתה נשאר לישון- זה אומר שאתה הולך על זה."
הנהנתי. תפסתי בירה אחת ולגמתי ממנה.
וכך גם אלעד.
"אחי, זה היה לא פייר!" צעקתי בתסכול כשהדמות של אלעד כיסחה את הצורה שלי ב-teken. הוא רק צחקק באופן מפגר ועשה וי עם האצבעות.
"אתה פשוט לוווווווזר," הוא משך את המילה ולגם עוד קצת מהבירה השלישית שלו וגירד את האף בהיסח הדעת.
"מי שמדבר," צחקתי חזק מדי ודפקתי את השלט בראש שלי.
אי אפשר לומר שהיינו מחוקים, כי היינו עדיין שפויים ושמנו לב למה שאנחנו אומרים, אבל השליטה בטונים בקול נגיד כבר לא הייתה בידינו. אלעד נראה ממש אדום, וכנראה שגם אני. אני לא זוכר איך הגענו ל-xbox של אלעד בכלל. כמה בקבוקים שתיתי? חמישה?
"איתי," אלעד משך את ההברה האחרונה, "השלט לא עובד לי, לעזאזל..!"
התקרבתי אליו, נשענתי על חיקו והחזקתי בשלט. "שמע, 'ינלי מושג."
הוא רכן קדימה, ניסינו לראות מה הבעיה.
אבל היינו קרובים מדי. קרובים מדי בשביל להתרכז בזה.
"אני חושב שאני אשאר... הלילה," שמעתי את עצמי אומר. הוא צחקק בהבנה. ורכן קרוב יותר.
"אין זמן לתקן שלטים עכשיו."
הוא טמן את הפנים שלי בידיים שלו בעדינות, כך עשיתי גם אני, והלשונות שלנו חגו אחת כנגד השנייה. לפני ששמתי לב התשוקה רק בערה יותר ויותר. מה זאת ההרגשה המוכרת הזאת? זה משכר...
הוא ליווה אותי במדרגות למעלה, אנחנו לא מתנתקים לרגע. הוא פתח את דלת חדר השינה שלו, סגר אותה. ישבנו על המיטה הגדולה, וזאת הייתה חתיכת נשיקה תשוקתית. דחפתי אותו קצת והוא נשכב על המיטה, אני מטפס עליה, עדיין מחזיק את פניו בידיי. הוא היה מתוק כל כך. הפשלתי את הסווצ'רט ואת החולצה ואת הגופיה, והוא הפשיל את שלו.
"אני כבר," הוא לחש. "כבר..."
ואז...
כן...
זה קרה.
לא ידעתי איך עושים דבר כזה, בין שני גברים, אבל עשינו את זה ואלעד ידע ועשינו את זה ואלעד היה מתוק והוא רגיש בפטמות ((הערת הכותבת: מצטערת על זה, נא להתמודד)) ואני רגיש באוזן והוא השמיע קולות וגם אני ופאקינג עשינו את זה.
ואז זאת באמת הייתה קריעת תחת.
עוד שלב שלי בנסיון. מה יהיה הלאה..
(לעזאזל. הוא שוב לא סיים את המשפט שלו.) ((הערת הכותבת: אם אתה יודע מה ההמשך [ורק אתה יודע], אין צורך לומר את זה, נכון?))
>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>
בחרתי בשם "אדון כמעט ואדון כבר" לפרק הזה מפני שהשיר של "אדון כמעט וגברת כבר" מספר על אהבה (עזבו את זה ששיניתי את הג'נדר) וזה התאים לדמויות. איתי הוא כמובן אדון כמעט- לא בטוח בכלום, כמעט מחליט, לא יודע איך להביע את עצמו מספיק טוב. ואלעד הוא גברת כבר כי הוא כבר יודע מה לעשות, הוא כבר מומחה בעינייני גברים (DAH, איתי הוא לא הבן זוג הראשון שלו) והוא כבר יודע מה עובר לפרטנר שלו בראש.
אז מקווה שנהניתם! ניסיתי כמה שפחות אירוטי...
לילהטוב.
LADY Q IS HERE FOR YOU
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Lady Q הכותבת