עדיין בקאמפינג, אבל הזוג-יונים הזה ממלמל כל מיני שטויות ולא מפסיק להתמזמז להם, אז אני אכתוב בינתיים את הפוסט הזה, שאומר שיש סיפור חדש, רבותיי.
הסיפור הזה לא ריאליסטי, לא מהחיים שלנו ולא מהדמיון שלכם, אלא משלי. אני לא רוצה לכתוב תקציר, הוא יופיע בסיפור עצמו, ולכן אני משאירה את מי שבכלל צופה בבלוג הכושל שלי במתח (כנראה שרק את עצמי [[פרצוףצוחק]]) ובציפייה. הג׳אנר הוא בהחלט הרפתקה, דמיון וגם פלפול של רומנטיקה. עדיין לא החלטתי איזו רומנטיקה בדיוק- כנראה שאהבת בנות, זה הכיוון שלי, ואם לא אז הגבר יהיה נשי והאישה גברית, ככה ש...
אולי רמז קטן- עולם שמחולק לשניים: אחד עובד בשביל השני מסיבה מסויימת... והחמלה נעלמת. אבל היא חוזרת בגלגול נוסף של אחד, המלא משני החצאים. ולצד הסיפור שלו יש את הזוג האסור, היא חצי אחד, היא חצי אחר... והחוק לא ניתן לכיפוף. יש תקווה לאהבה כזו?
אגיד את האמת, אני לא בקטע של אהבה. אני אוהבת לכתוב עליה רק בזמן האחרון, בזמן הזה שהשלמתי עם העובדה שלא קיימת אהבה בשבילי (לא בזמן הקרוב בכל מקרה, אני עדיין צעירה), אני מנחשת שזה קשור? ולא בקטע המסכן. תמיד תמיד תמיד חשבתי שאהבה מבחור או בחורה תמלא לי את החור הזה שיש לי בלב, אבל זה לא זה. זה כמו חור בלי תחתית, או שאומרים בור? ואין לו סוף, בכל מקרה. מילא- אני בינתיים שורדת עם האהבה של הכלבה שמילאה לי חצי מהחור הזה; אבל אני לא תמימה מספיק בשביל לא לדעת שהסוף שלה קרוב, כמה שקשה לי לדבר על זה. היא תמות. גם אמא תמות מתישהו (היא לא צעירה כבר), ומה יש לי לעשות? לשרת את העולם כמה שאוכל- כי בשביל מה אני קיימת אם לא בשביל זה?
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~,~~,~~~~~~~
טוב. לילה טוב לבלוג הכושל החמדמד שלי (קושקוש! מי קושקוש??)
be strong, me!
פיס. אנד. קיס
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Lady Q הכותבת