The Flying BooBs

חיכיתי לך, מחוץ לבית הקפה ההוא. זוכר אותו? זה שנהגנו לעצור לידו בימי גשם כבד ולשתות את הקפה החם של מר גדעון. היינו מתיישבים במושבים החומים הישנים, מסתכלים על החלון המתמלא איגלי מים ואדים, שותים את הנוזל המהביל ואז מביטים אחד בשנייה, מבט צוחק שכזה. התיישבתי על שפת המדרכה הרטובה, אנשים חולפים על פניי מבלי להסתכל. חיכיתי, חיכיתי ועוד קצת. ידעת? מכיוון שהגשם התחיל לרדת, והלילה אפף את הרחובות במהירות עצומה. גבר אחד יצא מהחנות, ביקש ממני ללכת בצורה מנומסת. הסברתי לו שאני מחכה לך, מחכה ליד בית הקפה שנהגנו לבלות בו ביחד. הוא אמר שהם סוגרים עוד מעט, ושזה בכלל לא בית קפה. הרמתי את הראש. הכתובת ״הלבשה לנשים״ התנוססה מעט החנות, באור מרצד ומסנוור. הבטתי על ידיי המקומטות, ועל שיערי שהפך לבן. כן, גשם ירד ברחובות העיר. הטבעת שלי כבר לא תתאים לך על היד, לא כך, יקירי?