זמן
"אני לא מאמין ששידלת אותי לבוא איתך לשם-"
"ואני לא מבינה למה אתה ממשיך לדבר." פטרה כיווצה גבותיה והשעינה את ראשה על כף ידה העדינה. היא נעצה בי מבט מפחיד דרך המראה האחורית. "פשוט תסתום ותסע. ויהרוג אותך לשים לב לאן אתה נוסע?"
לא האמנתי לעצמי, כיצד יכולתי להיגרר על ידי פטרה ולנסוע איתה למסעדה הזו. אני רק אבהיר מההתחלה: זוהי מסעדה של אסירים. אסירים שבכל יום, בכל שעה, בכל שנייה הועמדו להיתלות בפומבי, בזירת התלייה, במרחק של לא יותר מ-300 צעדים מהמסעדה. פטרה היא מתנדבת כבר 7 שנים למען זכויות אסירים, או לפחות למען זכות האסיר לספק מעט מזומנים למשפחתו לפני הוצאתו להורג. באחד ממסעות ההתנדבות שלה, החליטה פטרה שעליה לנדב גם אותי, אף על פי שסלדתי מאסירים בכל חיי. הסיבה אישית כמובן.
בכל מקרה, בדרך מסתורית ולא הגיונית שוכנעתי מתחנוניה ונסענו יחדיו למסעדה המקוללת.
מלצר (אסיר) אחד, שנראה בשנות החמישים לחייו, פתח את הדלת לרווחה. הוא חייך באדיבות, אף על פי שנראה כחולה חצבת. הסיבה לכך הייתה כמובן תג הזמן שנתלה מעל לוח לבו, והמספרים שהלכו וקטנו. 4:03:56:22, הזמן שנותר לו לפני התלייה. הסטתי את מבטי. לא יכולתי להביט לו בעיניים.
התיישבנו ליד שולחן עגול ושחור, על כיסאות עץ חומים שהתנדנדו מחוסר איזון.
"אתה כועס?" פטרה שאלה לפתע, יותר אמרה זאת, ופניה התרככו והתחמדו בשנייה.
"לא כועס," זעפתי, אבל חייכתי אליה בהתנצלות. "אני פשוט... לא רגיל לראות אנשים ולדעת שעוד מעט הם כבר לא יהיו בין החיים."פטרה הנהנה, הבינה. היא שלחה את ידה, אחזה בידי וחייכה חיוך קלוש מאוד.
"תאמין לי. לי זה קשה יותר."
הרחקנו את ידינו, במקום להחזירן לחיקינו שלחנו אותן לתפריטים.
"יש כאן רק סלטים," התלוננתי.
"תהפוך את הדף, גולם."
"אה."
"כבר החלטתם מה להזמין? אני ממליץ על סלט ירוק."
"די כבר על הסלט-"
סובבתי את ראשי לאחור. המלצר, שנראה כבן 20 ומשהו, חייך בהתנצלות ושאל את פטרה מה היא מעוניינת להזמין. צעיר, יותר מדי צעיר. לא ידעתי מה לומר, במיוחד כשהבחנתי בתג הזמן שלו.
1:21:08:47, התג הבהב.
>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>
קצר, אני יודעת. לא נורא, אני חושבת שזה בסדר ככה, שיהיה סיפור אחד עם פרקים קצרים! כן, יהיה המשך.
ורציתי לפרסם ציורים נוספים שלי כאן. התחלתי ממש להיסחף עם דמויות (לא שזה חדש), ואני אשמח לדעת מה אתם חושבים עליהם. 
ציורים שעשיתי למען חברות:
אין לי סורק (OTL)
ציור. אין לי מושג איך לקרוא לו (אולי "הנערה עם כובע הקש"?):
עדיין אין לי סורק (הצילום נוראי. מצטערת על זה.)
ציור טלטביז! בסגנון שלי:
אני מאוד גאה בו. אבל טינקי ווינקי יצא לי קצת גיי. -,-
הציור שאני ממש חושבת שיצא לי טוב (בדרך כלל אני לא... ><) ואני גם הולכת להכין לו קוספליי:
ואני קוראת לו "!!It's Titans Cleaning Time":
קוראים לו captain levi. מה שאמור לתת לכם דחיפה לראות את attack on titan או בשמו השני shingeki no kouijin.
בכל מקרה... זהו לעכשיו. אני חושבת שאני יכולה לעדכן פעם בשבוע, כשנותנים לי להשתמש במחשב שהוא לא שלי ושיש לו פאקינג אינטרנט אז אני אהיה בשטח. מתישהו.
יש לי בעיות ואני שומרת אותן לעצמי. מעניין מתי אני אתפוצץ. ((צחוקצחוק))
פיס.אנד.קיס
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Lady Q הכותבת