The Flying BooBs

מכיוון שאני כל כך אדיבה ובידי זמן פנוי, הגעתי אליכם, פשוטי העם, יחד עם עוזרי נעל ועבדי הנאמן נעלה, בכדי ללמדכם את תורת הנעלות המקודשת. הס, הס, אני מודעת להתרגשות. אל דאגה! עוד מעט תדעו את טעמה של הנעלות.

קודם כל, ניקח מתמודד מהקהל. כן, אתה שם! אתה בדיוק! עלה בבקשה לבמה. מהר יותר. שב פה בבקשה. (מקישה באצבעותיה) נעל! החלף חולצתו הבלויה בחולצת פסים מכופתרת ולבנה, המשעממת מכולן! (נעל בזריזות מחליף בין החולצות, המתמודד נע באי נוחיות). ראו! תפארת לאור יום, נעלות של בוקר. מריחים זאת? זוהי הנעלות שבאופק! ראו כיצד חולצה זו מעלה את עמדתו של אותו אדם, כיצד הוא נראה גבוה ומשעמם, אף גבוה מכם! שימו לב ליופי שבנעלות!

לשם הדוגמה השנייה אבקש מתמודדת מהקהל. את שם! חיש קומי ועלי אלינו. קדימה, מהר יותר. (מקישה באצבעותיה) נעל! מרק שפתייה באדום בוהק, לטף לחייה בפודרה ורודה ומנצנצת, כמובן, אם יש צורך שייף את שינייה הצהובות עד שלובנם יבצבץ ויעיר, ואל תשכח את הגבות למרוט-ולאשפה! (נעל בזריזות נכנס לעבודה, מתקתק כשעון את האיפור על פניה של המתמודדת המבויישת). ראו! כיצד פניה זוהרות בחושך אנשים, תפלה לא תהיה עוד, ראו את עורה החלק מקמטים המבטלים את הנעלות. ראו את שפתיה השמנמנות, שנעשו נעלות ומוכנות לנשיקת דוכס, ואף ליותר... הבחינו בעליונותה, אם זאת בצניעותם של בגדיה ההורסת את אווירת הנעלות...

לדוגמה שלישית אזמין מתמודד נוסף. נערי, כן, אתה שם! שיערך המקורזל לא יימלט מעיניי כה בקלות. עלה על הבמה! מקישה באצבעותיה. נעל לא שומע. מקישה שוב באצבעותיה בזעם, נעל לא שומע). נעעעעעעל!!! (נעל מזדעזע ומתקדם במהירות לגברת). כפי שאמרתי. נעל! הכן לנער כריך מלחם לבן, הכנס בו סוכר ושומן, חסה כמה שתוכל, וחיש שיהיה מוכן! (נעל באיטיות מכניס את מרכיבי הכריך בין שתי פרוסות הלחם, ובעייפות מחליק אותו אל ידי הנער. הנער מביט בכריך בגועל). מדוע הזלזול נערי? ראה, ראו כולכם! כריך העשוי מסוכר, שומן וחסה בלבד! הסוכר מייצג את היופי, השומן את הכח, והחסה, כמובן, את הנעלות! הרי שאין נעלה יותר מלאכול כריך עם חסה בלבד, לא כך? אינכם מסכימים אתי, קהל נכבד?

קהל נכבד?

לנשום. לנשום.

היא עטפה את הלב הקטן בצעיף המשי שלה. ניחוח ורדים הורגש באוויר, אף על פי שהייתה עדיין כלואה בתוך המרתף החשוך. הלב עוד פעם בידה, מנסה למצוא את אדונו, אך לשווא. הוא החל לרטוט ולהאט את קצב פעימותיו. היא החליקה את הגוש לחיקה ועצמה עיניה בחוזקה-מקווה שהכל רק חלום.

אבל ריח הורדים היה כל כך ממשי. כל כך ממשי עד שהרגישה את קוציו של ורד חורטים בלחיה ובגבה, מנסים להגיע אל הלב הקטן והמסכן שהחל להכחיל כמעה. דמעות נשפכו מעיניה כנהרות דקים, כמה השתדלה להפסיקן. ידיה רעדו בעודה מחבקת את עצמה ומנסה לגונן על הגוש חסר החיים שישב בחיקה.

״אולי זה בכל זאת חלום,״ היא רצתה שכך יהיה.

אבל רצונות לא תמיד מתגשמים.