The Flying BooBs

״רזית!״

״תודה.״

״כן, היא באמת הרזתה. איזה יופי.״

״תודה.״

״ממש נראית סקסית, מותק.״

״תודה.״

״כן, את כבר לא דובי כזאת, תורידי עוד קצת וזה יהיה מושלם!״

״..... כן.....״

״אולי תאכלי פה איזו חתיכת עוגה?״

״לא תודה.״

״פסטרמה?״

״אני אוותר.״

״טוב, בכל מקרה את נראית נפלא!״

כפי שכבר הזכרתי, אני לא אוכלת סדיר. אתמול די נפלתי בגלל זה (ליטרלי). הבטן כאבה מאוד בצדדים, איפה שאמורות להיות הכליות (?)

בכל מקרה, לקחתי שני כדורים ואני בסדר. בהחלט ירדה הבטן לפחות. אבל קשה לשיר ולדבר עכשיו, כלומר זה לוחץ עליה וטיפה מכאיב. בכל מקרה זה לא מספיק. להמשיך או לא להמשיך, זאת שאלה מפגרת, אבל מכך ואני מפגרת בעצמי אני אבחר תשובה מפגרת וגם אהנה מזה. ההגיון שלי יכול להיחשב כמזוכיסטי... לא שזה משנה ממש.

עכשיו, כשהם אומרים ״הרזית״, הם לא מבינים שזה בכלל לא מחמיא לי. אמא חושדת בי. שיהיה, היא כבר יודעת שאני לא ממש אוכלת. אבא כרגיל לא יודע כלום. דיברתי עם הפולניה והוא ממש נגד זה, אבל מנחמת אותי העובדה שהוא מתקשר וכותב לי מאנגליה (טס לאוניברסיטה לקיץ) ודואג לי. יכולתי לבקש חבר נפש יותר טוב?

אחח מה אני עושה עם עצמי.