התעוררתי עכשיו , 5:50 בבוקר, עם לב פועם, מפחדת כולי. חלמתי עליו, הוא גילה את הכל. הוא גילה עלי הכל- את האימייל, את הבלוג הזה, שאני כותבת עליו עכשיו. הוא עקב אחרי לכל מקום. איים והביט בי דרך חריצי עיניים... די.
אני לא יודעת. אני משתגעת לאט לאט, ואני עוד אאבד את עצמי שוב ואצרח שוב ואבכה שוב ואקח כדורים שוב.
הצילו.
הצילו.
די כבר, די.
מישהו בפייסבוק מנסה לסחוט אותי. בהתחלה לא חשבתי שזה משהו רציני, אבל אז... טוב, אכתוב את השיחה (ואני מצנזרת את הקללות ש-A כתבה בשבילי ואת המילים הלא יפות שהוא השתמש בהן).
נקרא לו ״אלון״.
אלון: ״היי.״ ((סמיילישמח))
אני: ״היי ((סמיילימוזר)), אממ מכירים?״
אלון: ״לא, אבל אפשר.״ ((לב))
אני: ״אחי, אני רואה שאתה בבית ספר שלי ((ראיתי בקיר שלו)), איזו כיתה?״
אלון: ״אני לא לומד שם.״
אני: ״בן כמה, אם כך?״
אלון: ״15, את?״ ((פרצוףשמח))
אני: ״וואו, אתה כל כך לא נראה.״
אלון: ״נכון, אבל את כל כך יפה!״
אני: ״אני יפה? הצחקת אותי.״
אלון: ״הכי יפה שראיתי בחיים... הייתי מת לז*** אותך.״
אני: ״חלומות זה דבר נפלא, גם לי יש חלומות, כמו להגיע לירח. אז בוא נעשה דבר כזה, ביום שאני
אגיע לירח אתה תז*** אותי, הולך?״
אלון: ״למה את מדברת ככה? אני באמת חושב שאת הילדה הכי יפה שראיתי בחיים.״
אני: ״אחי, יש הבדל בין ילדה יפה שאתה מביא עליה ביד.״ ((סמיילישמח))
אלון: ״תקשיבי, את באמת הילדה הכי יפה שראיתי בחיים שלי ואני רציתי לדבר איתך בגלל שאני
רציתי להכיר אותך... את באמת כל כך יפה ואם את לא מאמינה זו בעיה שלך...״
אני: ״אני מאמינה שאני יפה, ואני מאמינה שבא לך להכיר אותי, אבל אחי, לז*** אותי? יש צורה
לדבר.״ ((סמיילישמח))
אלון: ״זה היה בטעות... אני מצטער, נו.״
אני: ״על טעויות משלמים.״
אלון: ״אז בגלל זה את לא תדברי איתי?״
אני: ״רק שיהיה ברור... אני לא אוהבת דיבורים כאלה...״
אלון: ״אני מבין... נו, אז בא לך שנכיר?״
אני: ״לא מכירה מהפייסבוק. אין לי בעיה לדבר.״
אלון: ״אז תתני לי את הטלפון שלך?״
אני: ״עוד חלום שלא יתגשם.״ ((סמיילישמח))
אלון: ״טוב... תגידי, מה מידת החזייה שלך?״
אני: ״מידה Z, והזין שלך מידה A.״
אלון: ״איך את יודעת? מה ראית? או שאת רוצה לראות?״
((תעשה לי טובה.))
אלון: ״אני אוהב שעירות.״
ומכאן אני קצת מצנזרת, את כל הקטע ה... זה.
אלון: ״את בתולה?״
אני: ״בתולה במידה Z.״
אלון: ״אוף, תגידי כבר תודה שמישהו רוצה אותך ותתני לי לז*** אותך.״
אני ((A כתבה)): ״תקשיב ותקשיב טוב, אדון חמוד עם פרקינסון בריסים, קח את הדיבור שלך ותז***
את עצמך בזמן שאתה עף לי מהפייסבוק, יא ילד מסריח עם קוביות בבטן בצורת משולש. יאללה
סלאמת.״
אלון: ״ביי, יא חיה שעירה.״
אני: ״יום טוב, סבתא.״
אלון: ״לכי תגלחי את הגבה שלך.״
אני: ״אין בעיה.״ ((סמיילישמח))
אלון: ״אני בינתיים אמשיך לאונן על התמונות שלך.״ ((וואט דה פאק, אחי.))
אני: "לך על זה." ((סמיילישמח))
בלה בלה בלה... עוד צנזורים...
אני: ״תז*** לי מהחיים.״
אלון: ״שנון, אבל זה לא יקרה. אני יודע איפה את לומדת, ואני אבוא לאנוס אותך.״
אני: ״אחלה, בכיף. רוצה שאני אביא עוד בנות? שלא יהיה לך משעמם עם הגבה השעירה שלי.״
אלון: ״תאמיני לי, את מספיקה.״
ואז הוא אמר את מה שהתחיל באמת להלחיץ אותי.
אלון: ״אני יודע שאת מאומצת.״
אני: ״הא? לא, אני לא.״ ((שקר))
אלון: ״כן, את כן ((קול צחוק)). די נו, אל תשקרי. אני יודע.״
אני: ״מאיפה הבאת את זה, בדודה שלך.״
אלון: ״וואי, איזו הכחשה.״
אני ((A כתבה וכעסתי עליה על זה)): ״כושי, מי אתה?״
אלון: ״כושי? נראה לי התבלבלת, תסתכלי על עצמך. אני בן אדם שיודע עלייך נמוך. אם לא תשלחי לי
עכשיו תמונה שלך עירומה אני אגיד הרבה דברים.״
אני: ״תגיד, נו.״
אלון: ״את לא רוצה, תאמיני לי... אל תתעסקי איתי, את לא מכירה אותי- או שכן?״
לא ידעתי מה לחשוב. מי זה יכול היה להיות? מישהו שאני מכירה?
אני: ״נו, יאללה, תתחיל לדבר. אין לי מה להסתיר.״
אלון: ((קול של צחוק)) ״את לא יודעת כמה ואני אספר את זה לכל החברים שלך.״
אני: ״את מה?״
אלון: ״את לא רוצה לדעת.״
אני: ״אני כן.״ ((סמיילישמח))
אלון: ״את ממש לא, אני מרחם עלייך. אל תגרמי לי לספר לחברים שלך.״
אני: ״לספר מה אחי?״
אלון: ״1. שאת מאומצת.
2. כמה היית מנודה ביסודי (לא שאת מקובלת עכשיו)
3. אני פשוט אשפיל אותך מולם וזה יכאב.״
עכשיו עזבו את זה שזה דיבור של ילד (מקובלת? באמת? חשבתי שזה מונח של יסודי). מה שמפחיד אותי זה שהאיש הזה מכיר אותי, ואין לי מושג מי זה.
אני: ״אתה מתחזה, נכון?״
אלון: ((צחוק)) ״נכון. וזה לא ימנע ממני להשפיל אותך.״
אני: ״תשפיל, ככה אני אדע מי אתה.״
אלון: ״נראה.״ ((פרצוףמנשק))
אני: ״בשמחות.״
אלון: ״בזיונים.״
אני: ״נואש רצח, אתה.״
אלון: ״לא, עשיתי את זה כבר עם חברה שלך, S. ((חברה מאוד טובה. הייתי בשוק כשהוא אמר את
זה.))
אני: ״אה-הא.״
אלון: ״כן, החברה שלך הלבקנית יודעת לז***.״
אני: ״וואו, היה כיף?״ ((ציניות טהורה))
אלון: ״מאוד.״
אני: ״שמחה בשבילך.״ ((סמיילישמח))
אלון: ״תודה.״ ((לב))
אני נשמעת כאן קשוחה או משהו? אני ממש לא. בערך באמצע השיחה הייתי כולי לחוצה (וגם A יחד
איתי), הרגשתי שעוקבים אחריי, הרגשתי חשופה.
אני מפחדת, כי הוא מכיר אותי. זה מרגיש כאילו כל החרא של היסודי צף למעלה שוב ורודף אותי, אני לא יכולה לסבול את זה.
חוץ מזה שאני לא יודעת להתמודד עם כלום.
אני אפילו לא יודעת לומר לא.
הוא הצליח להלחיץ אותי, וזה אומר שאנחנו בינתיים 0:1 לו. אני לא יודעת איך אני אנצח מבלי לדעת עליו כלום, כשהוא יודע עליי.
מה לעשות?!
A גררה אותי איתה למסיבת בריכה, לא מבינה איך אני מרגישה. ברור שהיא לא תבין, היא אף פעם לא מבינה. שתיתי קצת וודקה ו- 3-4 פחיות BLU, בכיתי וצחקתי, אמרתי שטויות (לא רגילה אפילו ליין, אז...) והיא עדיין לא הבינה. רציתי לחזור הביתה ולקבור את עצמי ולהתבודד. שיהיה שקט.
אני מרגישה כמו משרתת של העולם המזדיין הזה, ואין משהו שאני יכולה לעשות בנידון- לא כשאני מוותרת ככה.
מי יגאל אותי? מי?
אני כל כך מפחדת ואין לי עם מי לדבר, אנשים פשוט יצחקו על זה. "ממה את מפחדת," הם יאמרו. "הרי אין לך מה להסתיר?"
אני רוצה לבכות.