אז כמה קללות אני יכולה לכתוב?
כוסעמק כל העולם הזה.
שיזדיינו כל החברות המפגרות.
היא לא שמה לב אליי, הזונה.
שתיתלה.
שכולם יחלו בצהבת.
או בכחלת.
כן, בכחלת.
גם האבא הזה, שחושב שהוא משהו-משהו, מסתובב לי עירום בבית. לך להזדיין עם החברה המסטולה שלך! צא לי מזווית העין!
ודי להאשים אותי בכל דבר.
אני לא אשמה אם כל פעם שאני נוגעת באוטו הוא מפעיל את האזעקה.
אני לא אונסת אותו.
הוא סתם לא אוהב אותי.
ואמא הווווו אמא. חושבת שאת יכולה להוציא עליי את העצבים שלך ואני אסתום?
מתברר שכן!
אבל כשאני לא סותמת ישר מגיע ה"מסריחה!" "כפוית טובה!" "לא, את באמת מסריחה. לכי להתקלח!"
אז יש לי ריח גוף רע. אשמתי??
גם כן מזדיינת עם החבר שלך. ותפסיקי לומר לי כמה התחת שלו יפה.
אינעל כל האנשים שחושבים שהם יכולים לעצבן אותי.
לכו תעצבנו את עצמכם.
.....
איבדתי את זה. לא כך?
ושירקב הסקס. כן, הסקס. כל הקטע המחורבן הזה של סקס. יא-אללה, כמה אפשר לשמוע על סקס זה וסקס שם. אולי תסתמו? תפסיקו להכניס לי את המושג הזה מהאוזן ולמשוך דרך השנייה?
אני לא מגבת.
אני ספוג.
אני סופגת את הכל עד שאין לי יותר מקום לספוג, ואז הכל יוצא החוצה.
אז תסתמו כבר על הסקס המחורבן שלכם!
סעמק.
בכללי גוף האדם זה דבר מחורבן.
נמאס לי שהם לא מבינים אותי ואז מתבכיינים.
"מה? לא הבנתי."
"?"
"תפסיקי לכתוב דברים אומנותיים כל כך. אף אחד לא יודע מה צריך להבין מזה."
"מסכימה עם זאת שמעליי ^"
"יאללה כולם עלייה!"
לכו תזדיינו. אני אכתוב מה שבא לי. כלבות מפגרות.
מישהו אמר לכן להבין? תתקעו את הראש בקיר ותלקקו אותו מצדי.
יש לי טיקים בעין. מסתבר שאני עייפה.
>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>
#פוסט ראשון קללות (שיצא לא כל כך קללות כמו שרציתי, לעזאזל) גמור.
יבוא עוד פוסט.
יהיו יותר קללות.
אני אשתדל. ואני אוציא את כל החרא הזה שמתחבא בתוכי (איפה אתה? חרא?)
ליל"ט.
פיס.אנד.קיס