תסכול זה מיושן, כמו טוסטר אובן |
 כינוי:
בת: 26
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוקטובר 2013
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 10/2013
ווהו פוסט חסר פשר
הפוסט הזה יהיה ממש ממש קצר, כי אין לי באמת מה לכתוב, חוץ מדבר אחד, ואם אני לא אכתוב, אני אשכח.
אני בנאדם שכואב לו הרבה. כל פעם כואב לי משהו אחר. ואלה בעיות אמיתיות, באמת.
נגיד הבוהן שלי, אם אני הולכת הרבה עם נעליים סגורות היא ממש כואבת לי, כי שברתי אותה בכיתה ד'.
או הברך שלי, שעדיין כואבת מאז שהתרסקתי עליה בכל הכוח ביום כיפור של כיתה ה'.
או הגב שלי, שיש לו עקמת לא נראית אבל קיימת, של שתי מעלות, ועושה לי מלא בעיות.
וכאב מזמן הפסיק להפריע לי, אני פשוט מתעלמת מהעובדה שהוא שם, עד כמה שאפשר.
אבל לפעמים, כמו שקרה לי עכשיו, זה בכוונה.
כמובן שאני לא ממציאה כאבים, או מכאיבה לעצמי בעזרת פגיעה עצמית,
אבל למשל, יש זווית ישיבה בה ממש כואב לי הגב.
אני יושבת בה עכשיו, וזה ממש כואב, ואני ממשיכה לשבת ככה, ואני אפילו לא יודעת למה.
ואין לי מושג למה אני כותבת את הפוסט הזה.
התגעגעתי למכנסיים ארוכים, אני לא אוהבת ללבוש מכנסיים קצרים. חושפים יותר מידי מהרגליים שלי.
מה פשר הפוסט הזה בכלל?
קחו GIF חסר פשר. אני אוהבת את הסרט הזה.  | |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
