לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


תסכול זה מיושן, כמו טוסטר אובן

Avatarכינוי: 

בת: 26





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    נובמבר 2013    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

11/2013

אני סוג של מתכתתתת


קשה לי לומר שנהניתי בטיול השנתי שהסתיים אתמול.
רובו היה אבק, אבק, אבק, אבק, אבק, סלע! אבק, אבק, אבק, אבק, שיח! אבק, אבק...

אין ספק שהוא התחיל מעולה, כשהאוטובוס שהיה אמור להסיע אותי ואת חבריי מהאיזור, איחר בחמישים דקות. נראינו כמו ילדים עזובים.


איך דנה נראית ברבע לשש בבוקר



לפחות הייתה זריחה יפה
איכס איכות של טלפון

אוקיי, הגענו, עלינו לאוטובוס, התחלנו לנסוע.
אני שונאת
שונאת
שונאת.
את הנגב. שונאת.
אני חייבת שיהיה גיוון בנוף, ירוק, מים, צבעים חיים. בנגב הכל דהוי וחד גוני ורציתי להכות מישהו.

איכס.

בדרך ראינו את העב"ם הבא, וליאורה החליטה שזו האכסנייה שלנו, אז היא צילמה והשתוללה עם האפקטים.

המסלול ביום הראשון היה ממש קל, והיה רק איזה שעתיים, אז חוץ מהעובדה שנשמתי אבק יותר מחמצן, היה דווקא סביר.
ואז, הגענו לחאן השיירות הבדואי, שם היינו אמורים לישון.
זה היה סיוט. 100 בנות באוהל, בערך 90 מהן פרחות (שבעקבותן נגררו ערסים שהתנחלו אצלנו), באוהל מחניק ומאובק.
המקלחות היו מגעילות, כך שליאורה ואני התקלחנו רק ביום הראשון, וביומיים האחרים פשוט וויתרנו, האוכל היה מגעיל, כך שפחות או יותר חייתי על אוכל זבל (שגם אותו בקושי אכלתי), והיה לי ממש קר בלילה בחוץ (באוהל עצמו דווקא היה חם בצורה לא הגיונית).
בנוסף לכך, משום מה ביום הראשון היה לי מצב רוח ממש רע בלי סיבה, וכמעט התחלתי לבכות, ואת הדמעות שכן ברחו לי הסוויתי בעזרת פיהוק ושפשוף עיניים. אבל אחרי שחנ"ש עם עומר וכמה חיבוקים ארוכים המצב די השתפר.

ביום השני, המסלול היה סיוט, כי היה ממש קשה, וממש חם, ובעיות הברכיים שלי התחילו לצוץ מעל פני השטח. היינו בנחל חוורים. יש שם שני מסלולים, אחד חמוד וקל מסביב להר,
והשני על ההר. קשה. מאוד. בלי מישור בכלל.
נחשו מה אנחנו עשינו?!
בערב הייתי בעיקר עם יהונתן (ידיד שלי מהזמן האחרון), איתי (כנ"ל), עומר, ושחף (לא ממש ידיד, הכרתי אותו בטיול).
היה לי ממש קר, אז השתמשתי ביהונתן כגוף חימום, וגם קצת בעומר, אבל לא להרבה זמן כי הוא הלך למסיבה שהייתה, ואז היה לי יהונתן!
הוא ממש נחמד והיינו די דבוקים בטיול, זה היה חביב.

ביום השלישי, שינו את המסלול שלנו ברגע האחרון, כי היה חשש לשיטפונות, ולא יכולנו לטייל בנחל.
אז לקחו אותנו לחולות הצבעוניים, טיול חסר פואנטה בו לא למדנו כלום, עם עלייה ממש ממש קשה וירידה נחמדה.

זה הנוף מקבר דוד ופולה בן גוריון. הריעו לפנורמה!


וזה מהירידה בחולות הצבעוניים. עוד פנורמה!





אבל ה-highlight של הטיול- היה הנסיעה חזרה.
התחלקנו לשתי קבוצות ונסענו באוטובוסים של כיתות אחרות, וכל הבנות הסנוביות של הכיתה היו באוטובוס השני, אז באוטובוס שלנו היו הבנים, שכולם אדירים ונחמדים, והבנות הנחמדות של הכיתה.
וואו,
היה מצחיק.

כל הטיול הם תרגמו שירים מאנגלית לעברית ושרו אותם כמו עילגים, הקימו חבורה סיסיות (נתנו לי להצטרף! אני סיס מורשית!), ובכללי הרגו אותי מצחוק.

סוג של מתכת

אם תדחוף אותי למטה

אני לא אפול

אני סוג של מתכתתתתתתתתתתת

 

 מטריה

מתחת למטריה יה יה יה יה יה יה

מתחת למטריה יה יה יה יה יה יה 

 

 הספירה לאחור הסופית

טדה דה דה. טדה דה דה דה. טדה דה דה דה. טדה דה דה דה דה דה. דה דה דה. דה דה דה טדה דה דה דה דה דה דה דה דה. טדההההה טדהדהדההההה!

זו הספירה לאחור הסופית!

וליאורה ואני שרנו את שיר השוקולד ואת הבם בם בם, בחיים לא צחקתי כל כך חזק. אני חושבת.

והיום התעוררתי מוקדם כי נסעתי לתל אביב. לא היה ככ כיף, אמנם פגשתי את לונה ומורק, אבל אני לא ככ נהנית רק עם בנות. יותר כיף לי בחברת בנים.

ולנושא אחר לחלוטין,
אבא שלי עצבן אותי, כי אתמול כשחזרתי מהטיול, ישבנו אני, אח שלי, חברה שלו, ואמא שלי לאכול, והוא לא רצה לאכול. אז ישבנו לאכול ליד האי שבמטבח, שיש בו ארבעה מקומות.
בשלב מסויים, הוא נעמד לידנו, וסתם נשען על הדלפק, רק חייך ולא אמר כלום. ואחרי כמה דקות חזר לשבת על הספה ליד המחשב ולעבוד.
היום בבוקר, התעוררתי בשבע כששמעתי אותו ואת אמא שלי מתווכחים, כי מסתבר שהוא מאוד נעלב שלא קמנו והצענו לו לשבת.
יש להבהיר- ארבעתנו אכלנו, אז אין לי מושג איך הוא רוצה שנקום וניתן לו את המקום, אולי נאכל באוויר?
אז הוא צעק על אמא שלי, כי הוא חושב שזו אשמתה כי היא לא מחנכת אותנו. אפילו שאנחנו גם הילדים שלו.
עכשיו, אולי זה היה לגיטימי,
אם זה לא היה אותו אדם שלפני שבוע, בארוחה משפחתית, כשסיימנו לאכול ונשארנו לדבר כמו תמיד, הוא קם, והלך לעבוד על הספה ליד המחשב, בלי לומר מילה. ואז, כשהערנו לו, הוא חזר ורק התעסק בפלאפון שלו.
לפני שאתה נוזף בנו,
תשתדל גם אתה ללמוד דברים מינימליים.
תודה.

נכתב על ידי , 1/11/2013 15:57  
8 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



הבלוג משוייך לקטגוריות: מגיל 14 עד 18 , אהבה למוזיקה , תחביבים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לPheoni אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Pheoni ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)