משום מה אני שוב משתמשת בציטוט משיר ככותרת
לא נורא!
אגב, הוא ממשיך להשמיט לי את המילה . לא באשמתי, זה ממש מוזר.
(זה ממש מבדר אותי שיש שם רפרנס לצלילי המוזיקה, בדיוק השיר שבסוף הפוסט)

רצחתי לעצמי את הגרון עם השיר הזה, אבל מעולם לא נהניתי יותר לשיר
פאניק את דה דיסקו זה נהדר

זה מכפר על היום הנוראי הזה.
בשעה הרביעית נגמרה לי הבטרייה (מתוך תשע שעות). הדבר היחיד שמחזיק אותי רגועה זה מוזיקה, ולא יכולתי לשמוע מוזיקה ככה.
אם יש משהו שגורם לי לחייך ללפחות שעה, זה ברנדון, ולא ראיתי אותו היום בכלל (זה חדש). כדאי להתרגל, אחרי פסח אני לא אראה אותו לעולם!
אה, ונוסף על כך, לא אכלתי מבערך שש וחצי בבוקר עד חמש אחה"צ, אז פחות או יותר מתתי מרעב.

אבל אחרי הרבה מוזיקה ושירה, המצב חזר למאוזן.
אז הכל בסדר! פלוס מינוס.

Day 24 – A song that you want to play at your funeral

לעודד קצת את באי הלוויה, אני מניחה?