אֲנִי בֻּבָּה וּשְׁמִי יְמִימָה-מָה
בּוֹכָה אֲנִי שָׁנָה תְּמִימָה-מָה
כֻּלָּם אוֹמְרִים לִי כִּי אֲנִי יָפָה
רַק רַגְלַי הֵן עֲקֻמּוֹת נוֹרָא.

וּכְשֶׁיָּצָאנוּ לְטִיּוּל-יוּל-יוּל
לַפַּרְדֵּס וְגַם לַלּוּל-לוּל-לוּל
כֻּלָּם אָמְרוּ: יְמִימָה כֹּה יָפָה
רַק רַגְלֶיהָ עֲקֻמּוֹת נוֹרָא.

אֵינִי רוֹצָה שֶׁיִּלְעֲגוּ-גוּ-גוּ
לִכְשֶׁאֶגְדַּל כֻּלָּם יֹאמְרוּ-רוּ-רוּ:
יְמִימָה הִיא בֻּבָּה כֹּה יָפָה
רַק רַגְלֶיהָ עֲקֻמּוֹת נוֹרָא.


איזה שיר עצוב זה.
גם אני מרגישה ככה לפעמים!
שבתכלס אני יפה
רק הגוף קצת לא נשי
והשפתיים טיפה מלאות מידי
הפנים קצת עגלגלות מידי
השיער קצת פופי מידי
הזרועות קצת דקות מידי
יש קצת יותר מידי נקודות חן

אז אולי בסופו של יום אני לא כל כך יפה.