סירבתי לך פעם אחת
אמרתי הפרש גילאים, כי לא רציתי להסביר באמת למה. זה לא עניינך.
סירבתי לך שוב, לא קנית את הפרש הגילאים (ובצדק), אז אמרתי לך את האמת, בעיקרון- שיש לי עניינים עם עצמי שאני צריכה לפתור, ואם אני אפתור אותם, וארצה לצאת איתך- אני אודיע לך.
ניסית שוב, אמרתי- אני אחשוב על זה. ובאמת חשבתי, כי אתה מקסים, ואתה חמוד, ואתה באמת מנסה. אבל סירבתי שוב, מאותה הסיבה.
אמרת שאין בעיה, שאתה מת עליי גם כידידה, ושאין לך בכלל בעיה שנהיה ידידים.
ואני שמחתי, כי אתה מתוק ומקסים, ואתה בן אדם נפלא.

ואז אתמול, כשפגשתי אותך בים, לא הפסקת לגעת בי ולחבק אותי, וברור- ניסית לנשק אותי.
לא.
ואז כבר נשבר לי והסברתי לך שאני מעוניינת/מאוהבת/תפוסה רגשית במישהו אחר. אז לא יילך.
'למה לא אמרת?'
אה, כי זה לא עניינך!
וגם אז
'טוב, בטוח שזה יעבור יום אחד, ואני יכול לחכות'.

עזוב, אל תחכה.
לחלוטין יצא לי החשק ממך.


יש רק שני אנשים שאני רוצה להיות איתם עכשיו, ובאופן מפתיע, שתיהן בנות.
ושתיהן גרות ככ פאקינג רחוק ממני, ואין לי כוח.