אפילו שאבא שלי כבר לא בדיכאון, ושהוא יצא מזה
תמיד יש בי פחד קטן כזה
אם הבית שקט מידי, או אם הוא פשוט נעלם בלי להודיע
שאני אפתח את הדלת של חדר השינה שלהם, או של המשרד שלו, או של האמבטיה
ואני אמצא שם אבא מת

אני כבר לא כותבת פה כל כך הרבה
קצת כי אין לי זמן, קצת כי אין לי מוטיבציה

אבל!
עוד שמונה ימים לונדון
נרשמתי למשלחת נוער לגרמניה בקיץ
יש לי סוודר וסווטשירט וז'קט והכל ככ חמים ונעים (חוץ מהחדר שלי, הוא פחות או יותר אלסקה)

יש לי 100 בתאטרון מעשי, ו100 בתאטרון עיוני
אני חושבת שמותר לי להיות גאה בעצמי על זה

אין לי עם מי להיות בחדר בפולין, וזה מרגיש כמו כיתה ו' שוב, בטיול השנתי.

*אנחה*
זה כל מה שיש לי לומר על חיי כרגע
אנחה