כשחזרתי לכתוב בבלוג לפני כמה ימים, תהיתי למה, ולא הייתה לי ממש סיבה
עכשיו הבנתי שזה בגלל שאני חושבת שיש דברים שפשוט לא מעניינים את החברים שלי
שזה אגב, לגיטימי לחלוטין
אז טוב שיש בלוג, כי אתה דף באינטרנט, ממש לא אכפת לי מהרגשות שלך או אם מעניין לך, אתה תשב ותקשיב עד שאני אסיים לדבר
ואז אני אדביק עליך גיף

זה ממש מבאס לרצות שוב את החבר לשעבר (מאוד לשעבר, ארבע שנים)
לפעמים אני רוצה פשוט להציע לו לצאת
לפעמים אני רוצה להגיד לו שאני שונאת אותו ושהוא מעצבן נורא
אבל אני בעיקר רוצה לצאת לאנשהו ולהשתכר ולהגיד לו משהו, לא ממש משנה מה
מה שיוצא אני מרוצה

אני לא מבינה, היו לנו Moments ממש טובים
עשינו כפיות
ליטפתי לך את השיער
למה אתה אדיש כלפיי ל מ ה

מצאתי עבודה
אמן יהיה טוב
נמאס לי להיות בבית
ועכשיו אני רעבה אז אני אלך להפריע לסרט על היטלר שרואים בסלון ואחמם לי איזה בורקס

אתם יודעים מה
זין על גברים, וגם על נשים, אבל קצת פחות, כי אין לי עניין בהן
האהבה האמיתית שלי היא פחממות אפויות
בעיקר לחם, בגט ולחם שום בפרט, ובורקס תפו"א

מצד אחד אין לי סיבה להישאר ערה, כי הפייסבוק שומם ואף אחד לא ער ואין לי עם מי לדבר ואין לי מה לעשות כרגע

מצד שני אין לי סיבה ללכת למיטה, כי אני לא עייפה, אז אני פשוט אבהה בקיר, או בתקרה, או בטלוויזיה שמשדרת את הפמליה, ובכלל אין לי מושג מה זה הפמליה, אבל משדרים את זה כל לילה בשעה הזו

ולא בא לי שיגיע מחר, כי זה עוד יום של לא לעשות שום דבר
כי אין חשק לתפור, וחם מידי לצאת לצלם, והחברים בדרך כלל עסוקים, ולאבא תמיד נמאס אחרי שני פרקים של משחקי הכס
כי הוא אפילו לא מצליח לזכור מי זה ת'יאון, או מה הקשר של רוס בולטון לכל העניין

מי חשב שלסיים י"ב יהיה כזה מבאס