טוב אז הכל התחיל לפני כשלוש שנים כשראיתי אותה בפייסבוק
היא הייתה יפה אבל כ"כ שונה ממני,בלבוש,במראה,בהתנהגות. היא הייתה " ווירדו "
אבל נתתי לה הזדמנות,מעבר לזה שאנחנו לא בדיוק אותו הדבר. והוספתי אותה לפייסבוק.
אני זוכרת שהשורה הראשונה שלה הייתה " בשביל מה הוספת אותי ? להסתלבטות ? "
היא חשבה שמפני שאני כל כך שונה ממנה,אני אבוא ואסתלבט עלייה ולא אקח אותה ברצינות.
אז דיברנו.. קצת ובהסתלבטויות. בת הזוג שלה שנאה את זה שאנחנו מדברות.. והיא תמיד אמרה לה שאני רוצה אותה
ולי.. לי בכלל הייתה בת זוג,מי חשב על זה? חשבתי לעצמי שכיף להכיר בנאדם כ"כ שונה ממני.
אחרי חודש משהו השתנה.. דנה שלחה לי הודעה,שהיא "התגעגעה" אליי ורוצה לנשק אותי..
אני זרמתי איתה,אפילו שהיה לי בת זוג.. משהו אמר לי לזרום.
לאחר מספר ימים באה וסיפרה לה שהיא הסתלבטה עליי..כי הבת זוג שלה ביקשה ממנה.
בשביל להראות לה בכוונה שאני רוצה אותה. אני ידעתי שהיא אולי קצת צודקת,אך לא הודתי.
דנה הייתה בנאדם טוב,אולי קצת מוזרה,אבל מדהימה.והבת זוג שלה הייתה רעה..קרת לב.
מתעללת בה,משפילה אותה,ודנה עשתה בשבילה הכל..
אני ודנה לאט לאט התקרבנו.. והיה לה איזו שבירה עם הבת זוג שלה.
בכל השבירה הזו,אני הייתי שם,הקשבתי,תמכתי.. אמרתי לה שלעולם היא לא צריכה לחזור אלייה
לא משנה מה יקרה, הרי אהבה זה בשביל לשמוח ולא בשביל לכאוב.
ככל שהזמן עבר ועבר..משו ביני לבין דנה התפתח,וירטואלי כמובן..דרך המחשב,מצלמה,והטלפון.
היה לי רגשות אלייה.. ולה היה אליי. לפחות ככה היא אמרה..
לאחר מספר ימים,ביקשתי מדנה שתבוא אליי..שאני רוצה לראות אותה. אך השתפנתי,ואמרתי לה שזה לא משנה
שהיא לא צריכה לבוא. הרי ל-מה? היא כל כך אהבה את האקסית שלה.. שגם אם היינו נפגשות,האקסית שלה הייתה הורסת
לנו באיזשהו שלב.
אז נעלמתי לדנה.. דנה הייתה מתקשרת,שולחת הודעות,מנסה להבין למה.. היא הייתה מתקשרת לרוב שהיא שיכורה לשאול למה,למה התנהגתי ככה ונעלמתי לה שהיא צריכה אותי.. לא היה לי תשובה. כי ידעתי שאם יתקרב.. אני יהרוס עם הבת זוג שלי גם. ואני אהבתי את הבת זוג שלי כ"כ.. שלא הייתי מסוגלת לחשוב מה אעשה בלעדייה. אז התרחקתי מדנה..בשביל הבת זוג.
אני ידעתי שדנה נפגעה..אך מה כבר יכולתי לעשות? זה היה או אני או היא.., ובינינו גם אם הייתי מוותרת. האקסית שלה הייתה הורסת לנו את זה והאהבה שדנה מרגישה כלפייה.
אני ודנה התרחקנו.. אבל למרות הכל היינו מדברות מידי פעם, דנה עברה הרבה.. עברה קשר של חודשיים. ושוב..חזרה לאקסית אחרי כל כך הרבה סבל..האקסית הבטיחה שהיא תשתנה למרות הכל. דנה האמינה..היא הייתה תמימה. וחזרה למקום שנראה לה הכי טבעי. אלייה..
לאחר כמה חודשים הן שוב נפרדו, וחזרו,ונפרדו.. דנה הייתה ה"משחק" שלה. אבל למרות הכל אני מאמינה שהאקסית שלה אהבה אותה..הרי לא סתם נשארים עם בנאדם נכון?
לאחר מספר חודשיים של פרידה מהאקסית.. דנה התפתחה,הכירה דברים חדשים,ניהלה "רומנים" עם בחורות. אפשר להגיד שכל יום עם אחת אחרת.. לא היה שם שום דבר רציני..אבל היא זרמה עם זה,זה העלה לה את האגו והכבוד שהאקסית שלה לקחה ממנה.
אני הייתי שם בשביל לשמוע את כל הדברים שהיה לדנה להגיד על הבחורות האלה.. ולסיפורים שלה.
אני לא יכולה להגיד שזה לא הציק לי.. אבל כן,שמחתי בשבילה,היא שמחה,היא התפתחה,היא בטוח תמשיך הלאה.
אבל לא..האקסית שלה שוב חזרה.. והפעם היא חזרה בשביל "לשנות" טוב ככה לפחות היא אמרה לדנה.
דנה האמינה.. אני בטוחה שהמשפטשעבר אצלה בלב " מה לא עושים בשביל אהבה ? " אני אחזור והכל יהיה בסדר.
הם חזרו.., אני ידעתי שהם חזרו. דיברתי גם עם דנה.. והיא הסבירה לי שהבת זוג שלה הפעם באמת השתנתה,שהיא מרגישה את זה..שזה שונה. אני.. שכ"כ שנאתי את האקסית שלה בלעתי את השנאה,ואמרתי לה בהצלחה.. שאני באמת מקווה שהפעם ילך להם,ואמרתי לדנה שתיזהר..שלא תשכח מה היא עברה איתה.
מאותו הרגע הקשר ביני לבין דנה התנתק.... טוב זה בטח כי היא הייתה איתה,האקסית שלה הייתה טיפוס קנאי,אסרה עלייה להתקרב לכל בת אפשרית.לאחר מספר חודשים הן נפרדו,דנה הייתה שבורה,השתגעה,איבדה את כל השפיות שלה בגלל האהבה הזו,איבדה את הכבוד,את הביטחון,איבדה את עצמה.
והסיפור שלי איתה מתחיל כאן..
בזמן שדנה והאקסית שלה נפרדו,אני והאקסית שלי גם נפרדנו..עוד מלפני.
כשלדנה הייתה קשה, הייתי שם בשבילה.. עזרתי הקשבתי,הרצאתי לה מיליון פעמים
כמה שהבחורה ההיא לא בשבילה. והיא.. אמרה לי שהיא יודעת,אבל משהו בה מת מאז שהיא הלכה
אני ידעתי בהתחלה שגם אם היא לא מודה,היא עדיין אוהבת אותה.
אני גם הייתי בדאון..מהאקסית שלי,וגם דנה הייתה שם בשבילי..עזרה לי,הקשיבה לי
רק ניסתה להסביר לי,שאם זה לא צריך לקרות אז זה לא צריך לקרות. ושאני יחכה שיגיע לי משהו יותר טוב ממנה
כי האקסית שלי בכלל לא מגיעה לי..ושאני אשכח אותה,אשכח מהר..
לאחר חודשיים כבר שחכתי מהאקסית שלי..אבל לא בזכות מישהי אחרת. אלא בזכותה..
לא ידעתי איך ללכת ולהגיד לה את זה.. איך אני אמורה להגיד לה את זה בזמן שאנחנו סוג של "חברות"
לפחות מהצד שלה.
אבל לקחתי את האומץ..וסיפרתי לה,סיפרתי לה שאני רוצה אותה.
טוב..זה כמובן לא היה הדדי,היא לא הייתה מוכנה בכלל להיפתח לאהבה חדשה,ובטח לא אליי,שאני לא בדיוק שיא הטוב בהתגלמותו. אבל היא השאירה אותי על "אש קטנה" לא שללה אותי ישר..
זה נמשך ככה במשך חודש וחצי.. חודש וחצי שרציתי אותה,אבל לא קיבלתי שום פידבק או הדדיות ממנה.
וויתרתי עלייה..ויתרתי עלייה כזוגיות.אבל לא כחברה.. כי איפה אני אמצא עוד מישי שתעזור לי ותגיד לי את האמת גם אם אני לא בדיוק יאהב לשמוע אותה? היא הייתה כזו.. אם היא לא הייתה אוהבת לשמוע משהו שאני אומרת,או שאני טועה,היא הייתה נכנסת בי על זה. היא לא הייתה צבועה. זה מה שאהבתי בה.. ת'אמיתיות ות'תמימות שבה.
לאחר שהבנתי שביני לבין דנה לא יהיה כבר כלום.. ושאני טובעת ברצונות של עצמי. תפסתי צעד אחורה.. והתרחקתי,
התרחקתי ממנה.
הרגשתי שאם אני לא מתרחקת ממנה..אני עוד עלולה להתאהב בה.
ודנה היא לא בדיוק הייתה "הטיפוס החברתי" היה קשה לה לתקשר עם אנשים, או להיקשר
במיוחד אחרי האקסית. ואליי היא נקשרה..היינו מדברות על בסיס יום יומי,ואני פשוט נעלמתי לה.
היא לא הבינה למה ואיך.. היא המשיכה לשלוח הודעות ולדבר, אבל היא לא הייתה עושה את זה בצורה חפרנית.
הייתה עושה את זה בצורה קלאסית..בדרך שלה. היא כעסה עליי שהתרחקתי.. שלא דיברתי.
והייתי מתרצת לה תירוצים..שהיו לי סידורים,שקרה משהו, פשוט תירוצים. לא רציתי להגיד לה שאני עלולה להתאהב בה ובגלל זה תפסתי מרחק.
היה לנו איזה שיחה..שדנה מאוד כעסה עליי, על ההתרחקות שלי,ולמה אני לא מדברת איתה למה אני מתרחקת? היא אכלה את הראש.. ואני..שוב עם התירוצים שלי, " התרחקתי כי היו לי עניינים" דנה לא יכלה והתפוצצה..התפוצצה עליי. ואני חשבתי לעצמי.. זה לא הגיוני שהיא מתפוצצת וכועסת ככה.. זה באמת בגלל שהתרחקתי? או שבגלל שיש פה משהו מעבר? והיא..היא בחיים לא גילתה לי. על הרגשות שלה..על הרצון שלה. היא טיפוס שמסתיר,מסתיר תרגשות מפחד להיפגע ומפחד שינצלו אותם. היא הייתה תמימה..
ועשיתי את זה,הצלחתי להוציא ממנה באיזושהי דרך שיש לה רגשות אליי.
זו הייתה דרך לא בדיוק ישרה ונכונה..אבל כן,הוצאתי את זה ממנה. את המשפט שכל כך רציתי לשמוע ממנה..שמעתי.
וברגע ששמעתי את זה..הכל השתנה. קיבלתי אומץ..סיפרתי לה שאני רוצה לראות אותה במציאות,היא לא רצתה אבל אני התעקשתי על זה..רציתי לראות מי זו הבחורה שגרמה לי לכלכך הרבה רגשות ורצונות,להסתכל לה בפנים.
זה היה כשהיא השתחררה מהבסיס..היא הייתה עייפה מאוד,וביקשתי ממנה שתבוא.. והיא אמרה לי, "את באמת רוצה שאבוא? או ששוב אני יתארגן ותבטלי אותי" אמרתי לה שלא. ההרגשה שעברה לי בלב הייתה "לא משנה כמה את מפחדת אל תבטלי את זה,פעם אחת ולתמיד..תתפסי אומץ" ועשיתי את זה. ראיתי אותה..
אני זוכרת את הפגישה הראשונה שלנו,מהמבט הראשון שהסתכלתי עלייה..
היא הייתה מדהימה. לא בדיוק כמו שתיארתי אותה..אבל כ"כ יפה. עדינה כזו קטנה..
נפגשנו ודיברנו,אני דיברתי על הרגשות שלי והיא כמובן..שמרה אצלה את הרוב,ומסרה לי כמה שפחות.
אמרתי לה שאני מתאפקת.. אז היא שאלה אותי, " את מתאפקת? למה?" אמרתי לה .. " אני רוצה לנשק אותך "
היא לא ידעה איך להגיב,היא הייתה בישנית וכמובן הורידה את הראש.. היא לא אישרה לי את זה שהיא רוצה
היא פשוט הראתה את זה בדרך שלה.
ולקחתי אותה..ונישקתי.. לא הפסקתי לנשק,לחבק,לומר לה כמה שהיא יפה, עד שהגיע הרגע שהיא הייתה צריכה ללכת..
היא הלכה.
ואני נשארתי עם טעם של עוד..
דנה פחדה ממני,היא ידעה שאני לא שיא הטוב,שיש לי קטעים,שאני יודעת לפגוע,לשקר,ובעיקר לשחק.
היא פחדה ממני..שלא אעשה לה מה שהאקסית עשתה.
יום אחרי הפגישה היא סיפרה לי שהכל היה משחק.. שהיא סתם הסתכלה לי בעיינים ואמרה לי " זה לא סתם כל זה "
כ"כ נפגעתי.. נפגעתי,אמרתי לעצמי,זו הבחורה שאני מכירה טוב מאוד,היא לא שקרנית איך יכול להיות שהיא עשתה לי את זה?
לא רציתי להאמין.. לא רציתי. חשבתי שהיא צוחקת..והיא תגיד לי שהיא צוחקת עוד מעט.היא לא אמרה.
אני נפגעתי ובכיתי..בכיתי המון,הרגשתי שתקעו לי סכין בלב וסובבו.. זה היה גרוע.
והלכתי והחזרתי לה..אמרתי לה שיש לי עוד מישי,שלא תעוף על עצמה.. וברגע הזה דנה נשברה.
דנה סיפרה. לי שהיא סתם אמרה לי שזה משחק..בשביל לא להיפגע,ועכשיו.. עכשיו היא נפגעה כפול.
כמובן שזה שהיה לי מישי אחרת זה לא היה בכלל נכון..זה סתם היה להכאיב לה.
דנה לקחה את זה קשה ונעלמה לי ליום. לאחר יום הצלחתי להשיג אותה ולהסביר לה שזה סתם היה מה שאמרתי,שזה פשוט היה מכאב.. ואין לה מה לפחד ממני,שאני באמת רוצה.
דנה האמינה לי.. ונתנה לי הזדמנות..
הזמן עבר ועבר ואני ודנה נהיינו בקשר..חודש.. חודשיים..שלוש.
היה קשה עם דנה,היא לא הייתה בחורה פשוטה. היא ידעה כבר את כל הטריקים,את כל המשחקים,את כל השקרים עוד מהאקסית שלה.
לא היה לי הזדמנות לבלף,לשחק, להעמיד פנים. באותה שנייה היא הייתה מגלה.
דנה עברה שינוי ענק..היא נהייתה קשה,סגורה,קרה. וזה היה קשה לנהל מערכת יחסים עם בחורה כזו..
הרגשתי שאני צריכה להרים אותה מהרצפה,ולבנות אותה לאט לאט.. ושהיא תבנה את עצמה,שתשקם את עצמה.
דנה בחורה מוכשרת,יודעת לצייר,לכתוב,לשיר,ליצור מוזיקה.היא יודעת הרבה.אבל חושבת שהיא לא שווה כלום.
והדבר הראשון שרציתי זה שהיא תשתקם מעצמה,שתחשוב על עצמה מה שאני חושבת,שהיא מדהימה ומוכשרת ולא חתיכת אפס שלא שווה כלום.
לאחר חודש התחילו ריבים ענקיים ביני לבין דנה..התפוצצויות,בכי,ובעיקר כאב. כאב שלא יכולתי לסבול..לא אני ולא היא.
וסיימתי את זה איתה.. אני ידעתי שפגעתי בה אם זה שסיימתי,אבל עם זו כל כך רציתי להחזיר אותה.הייתה בה משהו שלא נתן לי מנוח,וידעתי שאם אני באמת נותנת לה ללכת,אני מטומטמת.הלכתי והחזרתי אותה...זה היה לי קצת קשה,אבל החזרתי.
והיא נשארה.. ושוב כמה ימים של טוב,ופתאום עוד כמה ימים של רע.היא הייתה סובלת ממני,לא הייתה לי שליטה על הפה שלי בשיט. לא היה.. ואני כבר לא הסתכלתי עלייה בתור אחת שעברה כל כך הרבה עם האקסית,הסתכלתי עלייה בתור מישי שעכשיו איתי ושאני לא צריכה לחשוב על העבר שלה..אני עשיתי את הטעויות שלי,והיא כל כך נפגעה..
לאחר חודש של התלבטויות,ופרידות והחזרות,החלטנו להישאר..היא החליטה לתת לי הזדמנות.
לפני כשבועיים האקסית שלי.. חזרה.האקסית שבשבילה וויתרתי על דנה.
היא גם די מורכבת..היא סובלת ממחלה,היא באה ואמרה שאין לה עוד הרבה זמן לחיות,היא אהבה אותי
אני הייתי האהבה הכי גדולה שלה..והאמת..שגם היא שלי.
אני ידעתי שאסור לי לדבר איתה.. אבל דיברתי איתה,ידעתי שאני חיבת לדבר איתה
בנאדם שהיה כלכך חשוב לי בא ואומר דבר כזה. לא יכולתי להישאר אדישה.
אבל היא לא לקחה את הדיבור שלנו כמו שאני, בידידות. היא לקחה אותו במובן אחר..
במובן של בלבול,שאולי אני אחזור ויקרה בינינו משו.
אבל לא.. היא באה ואמרה לי שהיא אוהבת,ושאני סתם מפגרת שאני ממשיכה עם דנה
שאני והיא..זה גורל.
ראיתי את המילים שהיא כתבה..ואולי חלק בי גם האמין.אבל אין..לא הייתי מסוגלת לוותר על דנה
היא עשתה לי משו,לא סתם משו.. משו שהרבה,ואולי אף אחת לא הצליחה לעשות.
דנה לא ידעה שבכלל דיברתי עם האקסית שלי..
בשביל דנה זה שהיתי בקשר עם האקסיות שלי,זה היה סיוט. היא לא הייתה מוכנה לקבל את זה.
וידעתי את זה.. וגם המצב ביני לבין דנה לא היה משו,אז ללכת ולספר לה מה שקרה עם האקסית די היה עושה רע לעניין.
לאחר יומיים הבנתי שאני לא מסוגלת לשתוק יותר..הלכתי וסיפרתי לדנה,סיפרתי לה שדיברתי עם האקסית..סיפרתי לה גם על הסיבות.
והיא לא הייתה מוכנה לקבל את זה ששיקרתי, לא את זה שדיברתי איתה. אלא ששיקרתי שלא סיפרתי לה ישר..אבל מה יכולתי לעשות? אני כל כך פחדתי שהיא תלך ממני. ואחרי יומיים זה התפרץ ממני..
דנה ידעה שוויתרתי על האקסית בשבילה והיא לקחה לה זמן לחשוב.. לחשוב אם להישאר אחרי השקר שלי.
אחרי יומיים קיבלתי טלפון..שבו היא אומרת,שהיא סולחת..אבל לא שוחכת. אבל היא נישארת
ושאני אשפץ את האמון שלה..כי כרגע היא לא מאמינה בי.
מאותו הרגע הזה היחס שלה אליי השתנה..כלום לא היה אותו דבר. אולי בגללי אולי כי מיהרתי שהיא תיתן לי יחס כמו שקיבלתי קודם? אני לא יודעת..אבל לא יכולתי לספוג את היחס הזה. לא יכולתי שהיא קרה אליי.
גם אם זה קרה באשמתי,לא הייתי מסוגלת לשאת את זה.
לפני יומיים היה לדנה יומהולדת.. וחברה באה אלייה מהבסיס,לעשות לה קצת שמח.
אני לא אהבתי תחברה הזו מהבסיס בכלל.. והלכתי ועקצתי את דנה,בדרכים שלי. היא הרגישה שאני רוצה לגרום לה להרגיש חרא ועזבה את הטלפון..התעלמה ממני.
התעלמה ממני במשך לילה שלם..ביומהולדת שלה. אולי קצת בצדק..
באותו הלילה לא יכולת לישון,מרוב בלבול,קנאה,ורצון לדעת מה הן עושות.. רצוי לציין שהחברה שלה היא בכלל סטרייטית.אבל אין..קינאתי. וביומהולדת עצמו רבנו.. הרגשתי חרא,נתתי לה להרגיש חרא.עשיתי טעות.
היא חשבה שאני מסיימת את כל זה ביומהולדת שלה..ואני.. חלק בי אמר כן וחלק בי אמר לא.
גם שאמרתי כן.. אני פשוט לא יכולתי לתת לה ללכת.
ואתמול.. זה היה ערב יום האהבה, הייתי כ"כ מבולבלת היה לי רע,והחלטתי שאני הולכת וגומרת את זה. שאנלא מסוגלת יותר עם היחס הזה שלה. היא בטענה אמרה " את גרמת לי לאבד את האמון,תחזירי לי אותו ואני יחזיר לך את היחס,אי אפשר שהכל יבוא לך מהר כמו שאת רוצה"
ידעתי שהיא צודקת,אבל לא רציתילחכות..היה לי קשה עם היחס כ"כ קשה. לאחר מספר דקות גמרתי את זה.
היא נפגעה ולא האמינה..שעשיתי לה את זה גם ביומהולדת,וגם ביום האהבה.
השוותה אותי לאקסית שלה ואמרה לי שאנחנו די דומות. ואני הרגשתי כ"כ נוראית..
דמות שעשתה לה כל כך רע,איך הגעתי לזה?מה עשיתי?
לאחר כמה דקות היא התקשרה אליי.. דיברנו.. היא הסבירה לי את הצד שלה,שרע לה ממני כל כך
שאני עושה דברים שהם לא לעניין,שהיא פשוט מרגישה חרא 24\7 בגללי. משו נשבר בי..
והתחלתי לבכות,אמרתי לה שאני לא מאמינה שאני עושה לה מה שהיא עשתה..שכל כך קשה לי
כי רציתי שהיא תרגיש איתי מאושרת..אבל אין..איבדתי את זה.
לאחר כמה דקות בטלפון שאני שומעת את הקול שלה..ושהיא יודעת להסביר את הדברים בדרך שלה,
יש לה דרך מיוחדת,היא רק הייתה מתחילה להסביר ואני כבר הייתי מרגישה אשמה. אני לא יודעת מה יש בבחורה הזו,שמעביר בי וגורם לי לכלכך הרבה דברים.
לאחר כמה שעות,של ריבים ובכי..מבחינתה ומבחינתי. אמרתי לה את המשפט שכל הזמן הייתי אומרת " אני רוצה שתישארי " . אמרתי לה שאני לא רוצה שהיא תלך,שאני יודעת שטעיתי ואני חרא.. אבל בבקשה,שלא תלך
אני אשפר הכל,את ההרגשה שלה,את הרצון שלה..רק שלא תלך.אמרתי לה שאני אוהבת אותה.., אני באמת אוהבת אותה.
כ"כ אוהבת וכ"כ הרבה רגשות. אבל אין..הפעם הזו אני חושבת שהפסדתי אותה,היא כבר לא תחזור
אני הפסדתי בחורה מדהימה.. אולי בחורה שקצת קשה אבל אם הייתי נשארת וגורמת לה להיפתח..אולי היה יוצא מהקשר הזה משו לעניין.
אני לקחתי מהקשר הזה כל כך הרבה תובנות,עלייה,על עצמי.. ובעיקר מאהבה אלייה.
והיא לקחה מהקשר הזה רק כאב, ועוד שריטות וצלקות להמשך..
אני כ"כ מצטערת., לא משנה כמה שאני יגיד שאני מצטערת,היא בחיים לא תבין..ואולי לא תחזור.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
I_AM_YOUR_DEVIL
