בעע. המרגש די על הפרצוף והיום היה די מחורבן. הנה רשימה של כל מה שעשיתי היום מ11 עד 10 וחצי בסדר כרונולוגי:

1. קמתי, ראיתי בנות איזה שעתיים.

2. הלכתי לעשן בגינה.

3. חזרתי לראות בנות לעוד איזה חמש שעות.

4. שיחקתי עם החתול.

5. ניהלתי שיחה ממש מטופשת עם אחי.

זהו. חמודי נסע לו ואני בדיכאון כי אין לי טעם לחיים עכשיו. דיברנו איזה חמש דקות בצהריים וזה רק היום הראשון שבו לא עושים כלום אז אני מתארת לעצמי איך ייראו שאר הימים. חמודי אחר שבקושי מכיר אותי וכבר סוגשל מאוהב בי מדבר איתי ואני משקרת לו שלא סיננתי אותו פעמיים [#בנות_חשות_ומתנשאות]. אני לא רוצה להיות מהבנות האלה של "אני שוכבת עם כולם אבל חושבת עליך" למרות שהוא נתן לי אישור ונראה כאילו הוא ממש רוצה שאני אהנה בזמן שהוא לא פה אבל אני לא נהנית מחסרונו ואני לא רוצה אנשים אחרים, רק אותו וזהו זה. אמרתי לו שאני די מבולבלת כרגע ולא רוצה לפגוע בו בהודעה בפייסבוק והוא לא אמר יותר כלום אז הוא בטח כבר מרגיש ממש פגוע ונבגד ומתעב אותי ממש. אני כל כך שונאת את הקטעים האלה. אני בנאדם שמתגעגע הרבה, פלוס אני ממש שונאת פרידות ומתקשה לשחרר אנשים אז לא טוב לי כרגע. בדרך כלל הייתי שמה לזה הגבלת זמן אבל כנראה שגם מחר אני אהיה שבוזה ועצובה אז אני אחליט מה הדד ליין של העצב הזה מחר כבר.

הוא הבטיח שהוא יתקשר ובסוף זה שיחה קצרצרה בוואטסאפ שאמורה לשמור אותי שפויה עד הטש של מחר. אני כל כך עצובה ומרוקנת והוא פשוט צדק, מרחק זה זין בעין וכמעט אף פעם לא עובד ולרגע ממש קצרצר התחרטתי שנכנסתי לזה מתלכתחילה אבל אני לא באמת מתחרטת על שום דבר כמעט אף פעם. אני לא מתחרטת פשוט ממש עצובה ומעורערת ודי בטוחה שאבכה כשהוא יתקשר מחר וממש כדאי לו כי אחרת חבל עליי. 

"הוא הבטיח שהוא יתקשר"... פאק, אני מהבנות האלה. שמישהו ירביץ לי ממש חזק.