אני חושבת שפשוט ניצלתי אותו. הייתי בקרשים, הייתי זקוקה נואשות למישהו שיאהב אותי שפשוט לא חשבתי פעמיים כשבא מישהו כזה. לא ראיתי את זה שאני הולכת לשבור לו את הלב מתישהו, לא רחוק במיוחד. לא היה לי אכפת מזה שאני לא אוהבת אותו. הייתי צריכה להגיד לו לא. רק על זה אני מצליחה לחשוב עכשיו. אני לא מסוגלת לתת לו את מה שמגיע לו כי אין לי סיבה. אין לי סיבה כי אין רגש. ההתלהבות הראשונית עברה ועכשיו זה פשוט נטל. ואני שונאת את עצמי על זה כי נפלתי על אחד הטובים ביותר. ולא מגיע לו. הלוואי והיינו רבים, הלוואי והייתה לו סיבה לשנוא אותי, הלוואי והייתה לי סיבה ללכת. ניצלתי אותו לגילוי עצמי, למען התחושה הטובה שלי, כי נמאס לי להיות לבד. אבל עכשיו כל מה שאני חושבת עליו זה כמה שאני צריכה חופש. כמה שבא לי לעשות שטויות. אני בת 19, מי צריך קשר רציני בגיל הזה. יש עוד ככ הרבה בעולם.

הוידוי הכי גרוע בעולם- אני מתגעגעת לסטוצים, להשתרלל קצת. המחויבות הזאת לבנאדם אחד מעיקה עליי. אני לא בוגרת במיוחד. אני לא מסוגלת לשאת את המחשבה הזאת של להתחייב למישהו אחד כרגע. 

כנראה שפשוט למדתי להרגיש טוב עם עצמי אז אני כבר לא צריכה אותו בשביל זה. וזה הכי גרוע

בצבא בסדר. ויתרתי על קצונה סופית. יש לי חברים נהדרים, אנשים אוהבים אותי, מעריכים אותי מקצועית. יותר כיף לי שם מאשר בבית. נפלה עליי ההבנה שנשארה רק עוד שנה ובקושי עשיתי משהו. שירות של שנתיים זה בדיחה. כיף לי. הלוואי ולא היה את גילי מההתחלה. הייתי יכולה להשיג את יובל כבר מזמן. אני דלוקה עליו כבר נצח בערך. לא בסדר. מחשבות גרועות