אני לא חושבת שאני יכולה לתאר בפוסט אחד כמה עברתי ב4 השנים האחרונות האלו, הרי בסופו של דבר פה יש
1192 פוסטים שמספרים את סיפור חיי.
כמה אהבתי, כמה בכיתי, כמה סבלתי, כמה שמחתי, הכל מתועד פה במשך 4 שנים.
מאז שהייתי ילדה מטומטמת בת 16 ועד עכשיו, כמעט אחרי צבא (עוד שבוע למנייאק), בתחילת שנות ה20 שלי, מתחילה לעצב את העתיד שלי והבלוג הזה מבטיח שאף פעם אני לא אשכוח את העבר שלי.
4 שנים גלויות לעין, 4 שנים בהן אני גדלתי, השתנתי, התגברתי, התבגרתי, 4 שנים שבהן הפכתי להיות מי שאני.
והבלוג הזה, לדף האינטרנטי הזה היה חלק די קריטי בזה, אם בזה שהכרתי דרך פה אנשים שיקרים לי ומלווים אותי גם היום, ואולי דרך זה שכתבתי בדיוק מה שאני לא אוהבת בעצמי ולמדתי לקבל את זה, הבלוג הזה זה אני.
היום אני עדיין לא בדיוק כמו שאני רוצה להיות, לא שלמה עם עצמי לגמרי, אבל יש שינוי כל כך קריטי מפני אותה ילדה בת 16 שהתבכיינה על שיעורי מתט' לבחורה שאני היום, וזה מדהים איך המקום הזה נותן לי ללמוד על עצמי כל כך הרבה דברים מחדש.
אז בלוג יקר שלי, מזל טוב, סליחה על האיחור, אתה יודע צבא והכל.
ולכם הקוראים שלי, שאומנם אתם לא רבים במיוחד, תודה שאכפת לכם מספיק בשביל לסבול ת'חפירות שלי, אני מקווה שתקופת האזרחות המחודשת שלי תביא רק טוב לפה.
אוהבת עד אין סוף,
פולי.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
just poli