Eat Your Brains Out

ומה אם אין לי באמת משהו מעניין להגיד

ומה אם כל מה שאני עושה זה לדבר על שטויות, לטחון מים ולבזבז כוח על ריק

ומה אם אין לי יותר נושאי לכתיבה

ומה אם כל מה שישאר ממני זה רק מחברת צהובה מלאה במילים לא גמורות

ומה אם המעוקה הזאת יום אחד פשוט תפסיק להיעלם ותתמקם לעד בתוכי

ומה אם אני אמשיך להיות בדיוק כמו שאני?

ומה אם? ומה אם? ומה אם?

ואני לא מבינה למה אני פשוט לא מוצאת בתוכי מספיק כוח לשבת לבד בפינה כלשהיא ולכתוב כאילו שאין מחר

למה אני מונעת ממני את האוויר שלי ואז מתפלאה שהנשימה שלי כל כך תקועה.

לא זוכרת מתי הייתי זקוקה כל כך נואשות למוזה, לשבת לבד עם מחברת ועיפרון, ואני פשוט לא מסוגלת.

התודעה שלי גוססת לאיטה, הקיום שלי נעלם לו, בסוף אני עוד אחדל להיות.