אני מרגישה כל כך מרוקנת, אולי זה העייפות מהמשמרות בוקר, אלוהים, לא נועדתי לקום מוקדם.
אבל לא יודעת,
אני עוד פעם מרגישה כאילו שאני עומדת בקצה התהום, רק שבמקום ריק אנסופי וקטלני מחכים לי מעמקים של אי שפיות.
אני פשוט מרגישה כל כך אבודה פתאום, אני לא מסוגלת לכתוב, אני לא יוצרת שום דבר,
לא עושה שום דבר, לא בונה לעצמי עתיד, נאדה.
אני אבודה.
אני מרגישה לפעמים שאני כמו צל של מי שהייתי פעם, אני יודעת שהיה לי רע פעם, ובמובנים רבים עכשיו הרבה יותר טוב לי,
אבל כתבתי כל כך הרבה אז, כל הזמן, זה הפך את הכל לנסבל.
אני לא מסוגלת ככה, אני לא רואה לעצמי שום מטרה קיומת, אם הקיום שלי צפוי להיות מחוסר כתיבה ומלא באלכוהול.
אף פעם לא היה לי צורך חזק כל כך בסמים, באלכוהול, אני רוצה להגיע לעולמות חדשים, אני רוצה לכתוב ולכתוב ולכתוב ולכתוב ולכתוב.
וזהו.
אני לא צריכה יותר מזה, באמת שלא, מפחיד אותי כל כך שהדבר שאני הכי טובה בו יעלם ממני.
אני מרגישה כל כך אבודה.
כל כך הרבה זמן לא כתבתי משהו שאני אהיה גאה בו, אפילו פוסטים ארוכים ואיכותיים לא יוצאים ממני.
אוף. אוף. אוף.
אני כל כך עצלנית לפעמים שזה הורג אותי.
איך לעזאזל הגעתי למצב שבו אין לי כוח לעשות את הדבר שאני הכי אוהבת?
מה יהיה איתי?
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
just poli