אין לי באמת מה לכתוב, אבל בא לי.
הימים עוברים להם, עכשיו אני בחופש, אתמול, היום וגם מחר.
נחמד לי הבטלה הזאת.
נחמד לי גם המחשב נייד, עכשיו אני יכולה להיות כל הזמן על המחשב.
אומנם זה מונע ממני דברים אחרים, שזה לא נחמד, אבל האפשרות להיות זמינה 24 שעות קורצת ממש.
אני קוראת לי, כותבת כתבות בזויות למקושרים וחולמת על להמשיך לכתוב ת'סיפורים הקצרים שלי.
תל אביב נראית רחוקה אבל בו זמנית ממשית מאי פעם.
מקווה שהכל יסתדר.
האנשים בחיים שלי חשובים לי ואני יודעת שאני חשובה להם. איזון נפלא.
אני מקבלת ביקורת, מתמודדת עם זה וממשיכה אלה. איכשהו הפכתי לבן אדם מבוגר.
לא טוב לי במאה אחוז, אבל זה בסדר, כי לא רע לי. שזה שיפור עצום.
וזה בסדר בעיקר כשום דבר לא מושלם.
אני קונה ספרים, ובירה ומבזבזת את כל הכסף.
וזה נורא, אני יודעת.
אבל אף פעם לא הייתי אחת שחושבת יותר מדי על מחר.
אני מאמינה שכל מה שיש לנו זה רגעים. אין עבר, אין עתיד. שום דבר לא חשוב חוץ מעכשיו.
וכל מה שאני יכולה לעשות זה לבנות לעצמי זיכרונות, שברגע שהרגעים יגמרו, יהיה לי במה להיזכר.
וכן זה קשה להיות אדם לא חומרי במיוחד בעולם כל כך חומרי.
אבל אני מנסה בכל הכוח למצוא את המקום שלי ולנסות להבין לאן אני בכלל רוצה ללכת.
תל אביב זה השלב הראשון, לפחות סוף סוף נסגרתי על משהו, מצאתי בעצמי את הכוחות לוותר על הנוחות שלי, על העבודה שאני כל כך אוהבת.
אני צריכה לנפץ את הבועה הכרמיאלית הקטנה שלי. אני צריכה לחיות חיים אמיתים. ותל אביב, זה מה שאני צריכה.
אז יש עוד זמן עד מרץ, ואני צריכה להתחיל לחפש שם עבודה וצריך דירה.
אבל הזמן רץ.
אבל אתם יודעים, העיקר שבסוף, תמיד הכל יהיה בסדר.
המשך שבוע אדיר.
פולי.
דרך אגב, לא הזכרתי את זה קודם, אבל בסוף החודש, הבלוג שלי, חוגג חמש שנים. שנה הבאה זה כבר כיתה א'.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
just poli