אז הנה עוד חג, ואני בת"א, עובדת לי.
נכון שבחרתי את זה, כי הכסף טוב, אבל אפילו בצבא לא סגרתי כל כך הרבה חגים.
מה יהיה.
מזמן כבר מאסתי בעבודה,אבל אני סוחבת. צריכה למצוא משו אחר במקום, וזה לא הולך לי.
אז תחזיקו לי אצבעות.
חוץ מזה אני חיה לי על קו תל אביב כרמיאל.
לא מפריע לי כל כך ואני פשוט מטורפת על הדירה שלי. החופש הזה, העצמאות הזאת הייתה חסרה לי.
הכל יפה יותר כשלא מתקשרים עליי כל חמש דקות לשאול מתי אני חוזרת הביתה.
אני חולמת על תקופות אחרות,כשאני אלמד, כשאני כבר לא אעבוד בנתב"ג. ואני יודעת שזה לא בסדר, אני נלחמת בעצמי בשביל שאני אקבל
את העובדה שכרגע אני פה ואני צריכה לנסות להנות מכל רגע, כי שום דבר לא חוזר.
אין לי שום חרטות, לא מאמינה בזה, אני שלמה עם כל צעד שאני עושה, וגם אם יש קצת פיקפוקים, הם נדחקים הצידה. אין מקום ל'מה אם' בחיים שלי.
סתם סבל מיותר.
בגדול כפי שציינתי טוב לי, אולי אפילו טוב לי ממש, בטוח שמזמן לא היה לי כל כך טוב, בטח שלא בתקופה שעדיין גרתי בכרמיאל.
וכן, כנראה שהכבוד על זה, הסיבה הישירה לכל זה, זאת לא הדירה המגניבה שלי בתל אביב, אלא זה הוא.
הוא הפך את החיים שלי, והוא עושה לי כל כך טוב.
אני כבר שלושה חודשים פה, מרגיש כמו כלום וכמו נצח בו זמנית. אני אומנם לא הגעתי לשיאים חדשים של כתיבה, אני כמעט בכלל ולא כותבת,
ואני אומנם לא עסוקה בלשתות ולצאת מפאב לפאב ובכלל רוב הזמן עובר עליי בעבודה מייגעת, אבל אני באמת מנסה להפיק את הטוב ביותר,
לחשוב על הנסיון, על החוויות, על הכתיבה שעוד תצמח לי.
כי בחיים לא תמיד מקבלים את מה שרוצים, ופשוט צריך ללמוד להסתדר עם מה שיש, ולזכור שתמיד יהיה טוב.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
just poli