Eat Your Brains Out

אוטוטו אמצע החודש ועדיין לא כתבתי פה כלום.

אז מה היה בנתיים?

היה ים, היו מסיבות, היה פלסיבו

החיים נחמדים ורק העבודה מעיקה על הכל.

אח אילו רק הייתי רוטשילד.

חולפות לי בראש לפעמים מחשבות עמוקות, אבל לא הרבה, העבודה מרוקנת אותי.

אני אומרת שזה זמני, רק עד אוקוטובר, אני רק כל כך מפחדת שבסוף אני עוד אמצע את עצמי שם מעבר.

הצילו.

עוד מעט צריך להתחיל לחפש דירה חדשה בצפון, כבר מעכשיו אין לי כוח.

אבל מעסתי בלכלוך של דרום ת"א, אני רוצה עצים ואנשים לא מפחידים.

ואולי אני סתם מנסה לשכנע את עצמי בזה,ככה שיהיה לי קל יותר לעזוב.

החיים רצים לי אבל בו זמנית זה מרגיש שהכל מדשדש לו.

אני בעיקר קוראת וקוראת וקוראת וקוראת ואפילו חזרתי קצת לכתוב.

וכרגיל הכל ממלא אותי בפחד ובאומץ ובעיקר בצפייה להתמודד עם הכל וללמוד דברים חדשים.