אז כן מעונות. הפוסט הזה נכתב בחדר החדש שלי, והריק לחלוטין כרגע.
במקום כביש מלוכלך ועובדים זרים יש לי מדשאות ירוקות מחוץ לחלון, ובמקום פאבים של פלורנטין יש לי ארומה חמש דק' ממני.
חיי הבורגנות לחלוטין.
ואני בעיקר עצובה כרגע.
זה לא עצב עמוק וחסר תקנה שחותך אותי במפנים, זה יותר מין עצבות של הבנה שתקופה אחת נגמרה ואחרת מתחילה.
הבעיה היא שאת התקופה הקודמת אהבתי,כנראה, יותר מדי.
אני מניחה שאני קצת דרמטית יתר על המידה, אני עדיין בתל אביב, במרחק קו לילה אחד מלאנבי וכל הבירות שאין לי בכלל כסף לשתות.
אבל אני מצטערת, אני רוצה לקבל את הכל.
גם את הלימודים, גם את המשדאה, גם את פלורנטין, גם את המוסד וגם את אולגה.
למה החיים תמיד כל כך מסובכים?
אבל צריך לעבוד אם מה שיש,ואם כמה שאני מתמרמרת כרגע, אני יודעת שמה שמונח לפני כרגע הוא בכלל לא גרוע,צריך רק להתרגל להכל מחדש.
ואולי אני לא נלהבת כי אני עייפה אחרי ששוב שתיתי יותר מדי וישנתי קצת מדי?
אבל כנראה שאי ההתלהבות נובעת מזה שהיה כל כך טוב בחודשיים האחרונים ובא לי את הכל שוב מחדש.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
just poli