אני אוהבת את הבלוג הזה כל כך.
אני מוקירה את זה שיש לי אפשרות לכתוב כל דבר שרק עולה במוחי פה ושאני יכולה לחזור שנים אחורה לראות מה חשבתי בדיוק באותה תקופה פעם.
אבל איכשהו הפייסבוק תפס אותי חזק מדי, אני מסתפקת בסטטוסים קצרים, מילות חוכמה שלי לפעמים, סיפורים מצחיקים או מילות חוכמה של אחרים.
ולפה אני בורחת רק כשאני מרגישה שאני עומדת לקרוס, או סתם שבא לי שאני אכזור עוד כמה שנים שהייתי זומבי או ששתיתי מלא ביום שישי כולשהוא.
עצוב לי קצת שדברים זולגים לי מהאצבעות כי אני פשוט עצלנית מדי בשביל לרשום אותם.
וזה לא שהחיים שלי משעממים, הם לא, הם מלאים באלוכוהול ובסיפורים מצחיקים וחוויות נהדרות ואנשים מדהימים.
וטוב לי בגדול, למרות שפה אני בעיקר רק מתבכיינת.
כי אני לא מושלמת, והיחסים שלי עם גברים צריכים כנראה עזרה מקצועית, ואני כנראה שותה יותר מדי ולא לומדת מספיק, אבל עזבו את כל זה,
זאת אני שחיה את חיי, שעושה את הטעויות שלי, שאוספת סיפורים נהדרים. אני חיה וטוב לי.
והחודש האחרון היה מגניב, היה ראיון עם אתגר קרת, הייתה הופעה של גוגל בורדלו עם אבא שלי, היה הרבה מאוד ערבים שיכורים ברוק.
היו אנשים חדשים שנכנסו ויצאו מהחיים שלי. יש כאלו שספק נושאים הבטחות חדשות ספק אכזבות חדשות.
והכל נהדר.
זוהי תמצית החיים, להיות בתל אביב, ללמוד, לשתות כשטוב, לשתות שיהיה טוב, לשתות כשלא טוב.
אבל בעיקר לדעת שעכשיו אלו הן השנים שאני אסתכל בערגה עליהם כשאני אהיה זקנה, שהאנשים שסביבי אלו הם האנשים שאני אזכור.
ושטוב לי. טוב לי. טוב לי.
פאק, טוב לי אפילו כשרע לי.
בגדול, הבחורה שאני היום, היא הבחורה שתמיד רציתי להיות.
ואני גאה להגיד את זה בקול רעם.
ואני באמת מקווה שאני אמצע את עצמי כותבת פה יותר. מספרת לפרטי פרטים חוויותי כמו פעם.
בכל מקרה
בנעימה אופטימית ונהדרת זאת,
שיהיה לכם סופ"ש מדהים.
אוהבת,
פולי.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
just poli