אז אין רכבות, ועד שתיכננתי לסוע לכרמיאל, נתקעתי בתל אביב.
מצחיק אותי להגיד נתקעתי בתל אביב, כי בתל אביב, גם בימים האפלים ביותר, אני לא מרגישה לכודה.
אני מטורפת על העיר הזאת, היא עושה לי כל כך טוב.
אבל סתם מציק שהתוכניות השתנו לי קצת, למרות שנראה לי שאני אנצל את הזמן הפנוי הזה שנוצר פתאום ללימודים.
אני חייבת להתנפל בכל הכוח על סטטיסטיקה.
ומה עוד ככה בחיי?
שמתי לב שהפוסטים הכי סוערים, אמיתיים, דיכאונים שלי נכתבים לי בראש, במקלחת, בכל מקום שהוא רחוק ממחשב,
ועד שאני מגיעה לאחד כזה, אני שוכחת הכל או שנאבד לו המומנטום.
אני מניחה שזה לטובה, כי יש דברים שעדיף שהעולם לא יראה.
בכלל, מצבי הרוח שלי באים והולכים להם.
זה מציק למדי, כי בא לי להיות עקבית בהחלטות שלי ובכלל כרגיל אני רוצה להיות תלויה רק בעצמי.
בלי קשר לכלום בא לי להכיר בחור חדש.
אני לא רוצה שוב משהו שהוא רק פיזי, אבל אני עדיין לא רואה את עצמי מתאהבת במישהו מעל הראש.
אני רוצה מישהו חביב, שיראה טוב, שיהיה משעשע וירצה אותי בחזרה לשם שינוי.
משהו בלייט כזה, בלי לרוץ ולקחת הכל ברצינות.
יש לי עדיין רתיעה מסוימת ממערכות יחסים, בין אם כי האחרונה ריסקה אותי בצורה מסוימת ובין אם בדיעבד ממש לא אהבתי
את הבחורה שהפכתי להיות איתו.
אני יודעת שאם כמה שאני מצהירה על עצמי כקשוחה, אני לא באמת כזאת ואני יודעת שגם אף אחד מסביב לא תופס אותי ככזאת,
אבל פאקינג שיט, אני פאקינג הכנתי לו עוגיות! לאיזו רמה הגעתי?
לפחות הן יצאו טעימות, שזה די נהדר בהתחשב שאפיתי בפעם הראשונה בערך אז.
אז אני לא רוצה בחור שירצה לרוץ איתי לחופה, רק מישהו שיתן לי קצת מעבר למה שאני מקבלת עכשיו.
וזהו
אחרי שחלקתי את זה, אני יכולה ללכת להמשיך לעשות כלום ולהעמיד פנים שאני לומדת.
שיהיו רק ימים טובים,
פולי.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
just poli