כמה זמן לא היה לי פוסט ביום שישי באמצע הלילה.
והאמת שאין לי אפילו יותר מדי מה לכתוב, או אולי יותר נכון, אין יותר מדי דברים שאני רוצה לכתוב. כי תמיד יש הבדל בין השניים.
אבל עזבו את זה,
נתמקד בזה שעכשיו יום שישי, בשתיים בלילה, ואני בבית.
מול המחשב.
וזה לא מפריע לי בכלל. אני מניחה שזה סימן שהתבגרתי, שאני כבר לא חייבת לצאת בכל רגע שיש בשביל להוכיח לעצמי שאני חיה.
שאני יכולת לבלות ערב שלם בלראות קומדיה רומנטית צינית ונחמדה ולהגיד, שוואלה נהנתי.
בכל מקרה, אני חופרת.
אבל סתם בא לי לכתוב בעיקר.
בעיקר בא לי לכתוב סיפור קצר, אבל אולי מאוחר מדי בשביל זה, ויותר קל פשוט לכתוב שטויות לקוראים המעטים שיש לי פה.
הכל עניין של עייפות, כוח ואגו.
ככה זה בכל דבר.
חוץ מזה השהייה בבית עושה לי טוב, אני מתבטלת הרבה וחושבת על עניינים שברומו של עולם.
או בעיקר מנסה לשקר לעצמי בקשר לזה.
אבל זה לא חשוב, נחמד לי פה. אני מהרהרת הרבה על החיים שלי, בלי שום תוצאה חד משמעתית שתגרום לי להתנהג בצורה אחרת,
אבל זאת התחלה. שזה כבר טוב.
ומה עוד? אני מבלה יותר מדי זמן במחשבה על בחורים שהיו חלק מהחיים שלי וגם על אלו שמדי פעם ממשיכים לצוץ.
וכן, אני כבר נשמעת כמו תקליט שבור, אבל אני ללא ספק צריכה אחד חדש. שלפחות ירענן לי את נושאי השיחה.
כמה פעמים אפשר להתמרמר על האקס המעצבן או לספר כמה הבחור הלא קבוע/קבוע שלי מוצלח?
אני צריכה לדבוק בתוכנית שלי, זאת של הבחור חדש כל שבוע. ככה לפחות יהיה לי מעניין.
ועוד מעט יום העצמאות. ופאקינג שיט, הזמן טס.
אז שיהיה לכם לילה טוב,
שלכם,
פולי.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
just poli