אני בסוג של ירדת מתח מהסופ"ש האחרון, פשוט אין לי כוח לעשות שום דבר או לראות אף אחד.
פשוט תתנו לי להסתגר עם עצמי בחדר לקרוא עד בלי די ולעשות מרתונים של 'משחקי הכס'.
האמת שזה די לא אופייני לי, ואני לא לחלוטין יודעת מאיפה זה נובע. אולי סתם כי החודשיים האחרונים לא היו מרתקים
במיוחד וכל הצטבר לו לבאסה אחת גדולה.
אני מקווה שזה יחלוף לי, כי אני נמצאת במין מצב מעצבן, מצד אחד לא אכפת לי מכלום ומאף אחד אבל מצד שני בא לי לחזור לשמחת החיים שלי.
לא שזה חדש שהרגשות והרצונות שלי לא תואמים בניהם.
חוץ מזה החלטתי להפסיק לרדוף אחרי אנשים. אני מצהירה על זה ברבים לעיתים, אבל הפעם אני באמת מתכוונת לזה.
הגעתי להבנה שלפעמים לא צריך להילחם עד מוות בשביל לשמור קשרים עם אנשים, ובטח לא כשאני היחידה שנלחמת.
אני צריכה להבין שלא כולם חייבים לאהוב אותי ובעיקר שלא לכולם מגיע להיות חלק בחיים שלי.
אני צריכה לזכור שכמו שאני לא עושה לאף אחד טובה בזה שאכפת לי ממנו, ככה אף אחד לא עושה לי טובה כשאכפת לו ממני.
ואם כמה שעצוב לי להבין שאני לא חשובה מספיק לאדם שנורא חשוב לי, ושעד שהוא בביקור בארץ לא מסוגל לפנות אפילו חמש דקות בשביל
להתקשר להגיד שלום, אני אתגבר ואמשיך אלה.
ונראה לי שהפוסט של היום כתוב בצורה מזעזעת,
אבל תצטרכו לסלוח לי על זה, אני עייפה פיזית ומנטלית ולא מצליחה לארגן את המילים בצורה נורמלית היום.
בתקווה לימים טובים יותר,
פולי.
ודי, שהסמסטר הנוראי הזה יגמר כבר.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
just poli