אתמול היה הדייט השני סוף סוף, והוא היה מדהים. שמתי לב שהיום שאחרי הדייט, הוא תמיד מעורפל שכזה, לא אמיתי. הבחור הזה משאיר אותי עם הרגשה שמזמן לא חוויתי. וכן, אני עדיין כל כך מפחדת. מהכל, ממנו, מעצמי, מהזדמנות שאולי יש פה משהו, מזה שאולי אין פה כלום.
אני מנתחת כל דבר לגורמיו ובו זמנית מנסה לכפות על עצמי ספונטניות, לחיות את הרגע, כי זה מה שהבחור הזה משדר לי.
ואני לא יודעת, אני חושבת עליו ועולה לי חיוך על הפנים. וכל כך הרבה זמן לא הרגשתי ככה כלפי מישהו.
וזה מפחיד אותי.
חוץ מזה, מאסתי במבחנים, אבל הם עדיין פה. ועכשיו יש לי מועד ב', הראשון בתואר, זה לא שנכשלתי במבחן המעיק בקלאסיות, אלא פשוט הציון לא טוב מספיק, וזה אף פעם לא קרה לי. ויש איזשהיא הרגשה קטנה של כישלון עצמי. והמבחנים האלו לא טובים לי.
אני קצת שיכורה עכשיו, ובגלל זה אני מרשה לעצמי להיות אובר דרמטית, אבל המבחן הקרב באתיקה כאילו הורג אותי לאט מבפנים. הוא כל כך משעמם שאני נחנקת.
אני כל כך רוצה שזה יגמר כבר.
הייתי היום בהפגנה לזכר משה סילמן. היה סולידי, קצת מוזר לפרקים, אבל חשוב. ההפגנות האלו, שברובן אני לא באמת נהנת בשום צורה שהיא, חם מדי, יותר מדי אנשים, קצת מדי אנשים וידה ידה ידה כל כך חשובות, שאין לי מספיק מילים להסביר את זה. זה חשוב, וזה מכאיב לי שיש אנשים שלא רוצים להבין את זה. וכן העניין הוא של רצון, של לפקוח את העיניים ולראות שיש אנשים שרע להם, וזה לא בסדר. כי אם המזל חייך אלינו, זה לא אומר שאנחנו טובים יותר ובטח שזה לא אומר שזה ימשך לנצח. אטימות וגזענות, זה מהדברים שאני בחיים לא אבין.
וחוץ מזה, חם. ממש חם. ואני סובלת מהחום, מהלחות הזאת אבל לא יכולה להפסיק לאוהב את תל אביב.
העיר הזאת מדהימה.
וזהו, מזמן לא היה לי פוסט שיכור שכזה בבלוג,
שיהיה שבוע מדהים,
אוהבת,
פולי.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
just poli