שוב אני מוצאת את עצמי קצת שיכורה מול הבלוג שלי.
היה ערב חביב ביותר, אני אוהבת את האנשים שלומדים איתי, אני באמת חושבת שנשארנו קבוצה איכותית למדי.
ובכלל גג חביב, בריכה קטנה והרבה אלכוהול, זה שילוב מוצלח.
וחוץ מזה, המר בחור ענה לי.
האמת בדיוק התשובה שלה ציפיתי, ואני לא יודעת מה יהיה עכשיו. אני מניחה שזהו, עכשיו אנחנו רשמית לא ידידים יותר.
ואולי זה עדיף, אני באמת חושבת שבתקופת הידידות הקצרה שלנו , הייתי עסוקה יותר מדי בלרצות ולרצות אותו סביבי מאשר בכל דבר אחר.
עם כמה שאכפת לי ממנו, יש מצב שהנוכחות שלו רעילה בשבילי.
לא שזה משנה כל כך, כי הוא עשה את הצעד הראשון.
אבל זה בסדר, וזה מחבר אותי לנושא אחר לגמרי, חברה טובה נפרדה מחבר שלה לפני כמה זמן, ועכשיו הם בשיחות של האם לחזור.
והיא התקשרה לשאול לדעתי.
ואני לא יודעת, אני לא האדם שהכי מבין ובטח לא הכי מצליח במערכות יחסים זוגיות, אבל אמרתי לה, שלפעמים עדיף לגלות ששוב שטועים, מאשר למצוא את עצמך בעוד שנה, שנתיים, 20 שנה, עם הרגשה מעיקה של 'מה אם'. ככה אני מנסה לחיות, לא להשאיר לעצמי מקומות של חרטה.
כי הדבר שהכי מפחיד אותי בעולם, יותר מכאב לב, זאת ההרגשה הזאת שאולי לא עשיתי הכל.
ולא יודעת. הכל נראה לי כל כך מסובך. ובכלל בזמן האחרון אני מסתובבת עם מין הרגשה כזאת, שאני תמיד אהיה לבד.
תמיד יש את הבחור התורן שמסתובב סביבי מתוך רצון חד משמעי לסקס, אבל אני חושבת שאף פעם לא יהיה לי מעבר, אולי אני פשוט לא בנויה לזה.
ואני לא בטוחה מה אני חושבת על זה, אולי אני דרמטית עד אין קץ, אבל אולי אני גם צודקת.
אני במין תהליך כזה של השלמה ותאכלס, אולי זה לא הדבר הכי גרוע בעולם, גם ככה אני אוהבת לכתוב יותר מהכל. אני רק צריכה לחזור לכתוב באמת, ואז אני אהיה בסדר.
יצא לי פוסט ארוך למדי, יחסית למצב השיכרות שלי. אני תוהה מה אני אחשוב עליו מחר.
שיהיה שבוע מצויין, לפחות כמו שהיום היה.
אוהבת,
פולי.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
just poli