Eat Your Brains Out

המקום הזה הפך למפלט האחרון שלי.

כשאני מרגישה שאני מאבדת את השפיות, אני מוצאת את עצמי שוב פה. בוכה את נשמתי החוצה. 

האנונימיות היחסית שלי, כי אני יודעת שכאילו שמכירים אותי קוראים פה לעיתים רחוקות, נותנת דרור למחשבות שלי.

ואני מרגישה אומללה.

יום אחד שבר אותי.

אני לא מרגישה מוצלחת, יעילה, מוכשרת.

אני מפחדת שאני עושה עבודה לא טובה ובסוף יחליטו שאני לא מתאימה.

זה הדבר שהכי מפחיד אותי בעולם כולו.

אני מרגישה בודדה. יש לי צורך מעיק באהבה שאני לא מצליחה להחניק.

בא לי לא לרצות אף אחד, לא להזדקק לאיש.

אוף.

אני שונאת ימים כאלו, אני שונאת להישבר לחתיכות קטנות. 

בא לי פשוט להחתבא מתחת לפוך ולא לצאת לעולם.