חזרתי הביתה.
אני תקועה בזיקים.
חמישה שבועות של טירונות 02. סוגרת שתי שבתות מתוכה.
שבת הבאה בבסיס, חמשוש בבית, עוד שבת בבסיס ואז חמשוש וסיום הטירונות.
אני אהיה סמבצ"ית. שזה סמלת חדר מבצעים. אני עדיין לא סגורה על מה אני אמורה לעשות שם בכלל אבל נראה.
הטירונות עצמה די אממ לא יודעת האמת מה היא, לפעמים נחמדה, לפעמים מאוד מתסכלת ומאיישת.
כואב לי כל הגוף מהמיטה, הנשק וכל השיט שסחבנו שם.
הבנות איתי חמודות, אבל לא באמת התחברתי לאף אחת, וזה לא באמת מפריע לי.
אין לי כוח להשקיע בזה אנרגיות, וחוץ מזה הגעתי למסקנה שאני מתחברת בצורה יותר טובה לשתיים שלוש בנות ולא ל15 במכה אחת. אז נראה כבר.
חוץ מזה המפקדת שלנו ממש חמודה, באמת שהיה לנו מזל, אפילו המ"מ נראית סבבה.
אבל הסמל שלנו היא כזאת כלבה מגהנום! באמשלי. היא מעצבנת ומגעילה ואני לא אוהבת אותה.
הייתי רק שלושה ימים בצבא, וכבר מתוך הרגל כמעט אמרתי 'הקשב המפקד!' לסדרן בתחנת רכבת -_-
שלא נדבר שברכבת חיפשתי ת'נשק שלי ועוד יותר נורא, שכל פעם שראיתי חייל עם M16 חשבתי לעצמי 'אה מגניב אני יכולה לתפעל אותו'.
ובנתיים רק המחשבה שאני צריכה לחזור לזיקים ביום ראשון מתסכלת אותי.
קר באוהל, ואני שונאת שכל פעולה שאני עושה שם היא על זמנים. אני משתגעת מזה.
ושלא נדבר שאני לגמרי מנותקת מהעולם.
וגם יכולים לפול שם קאסמים -_-.
למשל ביום רביעי בלילה אחרי השעת תע"ש שמענו בום ואז אזעקה שהבנות בחדר טענו שהיא צבע אדום. אז מהר רצנו, התארגנו ובאנו לצאת ואז צעקו אלינו לחזור לחדר ושזה תרגול של משו. וזה היה מטריד. באמשלי. בהתחלה חשבנו שזאת הקפצה ואז חשבנו שמפציצים אותנו ועכשיו אנחנו חושבות שמסתירים מאיתנו מידע.
אההה ונעלי צה"ל זה כזה זנות!!!
זה פשוט לא נוח.
ואממ אממ אממ נאמ.
גם הנשק מעצבן.
אבל כבר כתבתי את זה.
וטוב זהו לבנתיים,
שלכם,
פולי שנראית רע עם מדים.
אה ובחוגר שלי אני נראית בת 50.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
just poli