השבוע היה טוב, אחד הטובים.
התחלתי לעשות משמרות עם מעיין, הסמבצ"ית החדשה, היא התגלתה להיות כמותק אמיתית, אני ממש אהבתי לבלות איתה.
חוץ מזה השבוע היה הזוי בטירוף.
הייתה לנו ביקורת על החמ"ל של הקלגי"ת החדשה (קצינת לוגיסטיקה), בביקורת הם בדקו את כל המכשירים החשמליים בחמ"ל.
המעצבנים האלו החרימו הכל חוץ מהטוסטר שלנו, כי טענו שהמכשירי חשמל לא צבאיים ולא תופסים בצבא. הקטע המצחיק בעיניין, שהמערכת סטריאו, המיקרוגל, המצנם והקומקום שהם החרימו, נמצאים בחמ"ל הרבה לפני שאני הגעתי, ואילו את הטוסטר אני הבאתי לפני חודש, כלומר, המטומטמים האלו אישרו להאשיר את הדבר היחיד שאני יודעת שהוא במאה אחוז אזרחי.
הסופ"ש היה אחד המשעממים, בחמ"ל כמעט ולא היו דיווחים, אז אני מרוב שעמום כתבתי את זה: 
יותר מאוחר גם אשכרה בניתי רשימה של '50 דרכים להתאבד בחמ"ל היפו' עם כמה אנשי חמ"ל, הייתי מפרסמת אותה, אבל לא נראה לי שמישו שלא מהבסיס יבין או ימצא אותה משעשעת ביותר.
חוץ מזה בחמ"ל שלנו יש חור. יאפ. מישו הטיח ארגז גדול וכחול ברצפה, וזה מה שקרה (החור גם גדל לאט לאט):
עשיתי השבוע משמרות מ10 בבוקר עד 10 בלילה, זה התברר להיות ממש נוח ואני וכמה חב'רה הנהגנו נוהל 10.
בסוף המשמרת שלי כולנו מתאספים באחד מספסלי הפיקנקים שליד רחבת הדגל ויושבים שעתיים (עד המשמרת של חן התצפנית המגניבה) ומדברים רק על שטויות. עשינו את זה כל יום במהלך השבוע, וזה אחד הדברים היותר כפיים, ביחוד שכל פעם עוד ועוד אנשים נשאבים לנוהל שלנו, שהפך כבר לגמרי משהו של השגרה.
הטבחים בבסיס שלנו קצת עפו לשמים. למה? בגלל זה: 
בסופ"ש כאמור היה לי נורא משעמם, אז בליתי במשמרת בתצפית על החתולים בבסיס. יש לנו שלושה גורים ממיצי החתולה.
אז נתתי להם שמות, בוגי (השחור), פרנק (השני בתמונה) וזלדה (שאין לי תמונה טובה שלו/ה), חוץ מלצלם אותם גם צילמתי סרטונים משעשעים שלהם משחקים אחד עם השני, שאני מתישו אפרסם: 
לפני מספר שבועות התלוננתי על הקמב"צ הצעיר שלי, על זה שהוא צעיר וממרמר לנו את החיים. בשבועיים האחרונים חל בו איזשהו שינוי, והוא היה אחלה, ואשכרה נהנתי לשבת איתו במשמרות, כי הבן אדם סרוט לגמרי. אתמול הוא עזב בפתואמיות, כנראה שהק.אגם, שדי לא סבל אותו, העיף אותו לתפקיד אחר. היה לי די עצוב שהוא עזב, ויותר עצוב שרק לי ולחן היה באמת עצוב מזה.
בכל מקרה, היום הגיע קמב"צ חדש שעוד לא יצא לי להכיר, נקווה שהוא יהיה סבבה ונחמד.
אתמול החטיבה המעפנה שלי החליטה לקחת את כל הסמב"צית להתנדב בבית אבות בבית שאן. בהתחלה זה נראה לי רעיון ממש מגניב, ושמחתי לתרום את חלקי לקהילה. אבל כשהגענו והתברר שזה בית אבות סיעודי,כולנו די נכנסו לשוק, ואותי, דוברת הרוסית היחידה בקבוצה די ניצלו. בהתחלה דיברתי עם איזשהו זקן עיוור, שכל הזמן ביקש ממני למצוא את אשתו ולהבטיח שאני אף פעם לא אעזוב אותו, כמעט שפרצתי שם בבכי, אח"כ, בגלל שאני דוברת הרוסית היחידה, לקחו אותי ות'קצינה שלי למחלקת של תשושי הנפש, או המחלקה של האלציימר. הייתה שם אישה זקנה ששסיפרה לי אותו סיפור חמש פעמים, כל פעם קצת שונה, ובהפרשי זמן של כמה דקות. ממש לא נהנתי שם, המקום הזה הבהיל אותי לחלוטין. ממש כל היום אחרי זה הייתי עדיין בשוק. זקנה זה אחד הדברים שיותר מפחידים אותי, וכל כך עצוב לי על כל אותם אנשים, שפעם היו רופאים, היה שם זקן שהיה פעם אפילו ליצן בקרקס, ועכשיו הם יושבים בבית אבות, בודדים וערירים ורוצים שאני אטפלל ביחד איתם שהנכדים שלהם יבואו לבקר. הביקור היה פשוט באמת נורא. אני יודעת שאני בחיים לא מתכוונת לחזור לשם, ובאמת שנסיתי. רוב הבנות חמקו החוצה, אבל אני באמת שנסיתי לתקשר איתם ועוד עם הרוסית המיוחדת שלי. ועדיין, למרות שזה לא בושה להודות שפאקינג קשה לי, ואני לא מצופה להתמודד עם כל דבר בעולם (הרי עם ילדים קשים וכל דבר אחר הסתדרתי מלא זמן מצויין), אני מרגישה חרא של בן אדם, על זה שמשם אני כל כך בורחת.
בכל מקרה, למרות הבית אבות, נורא נהנתי השבוע.
עוד פעם יצא לי לשבת מלא זמן עם אנשים בשמירות (ובאמת שזה אחד הכיפים, כי ככה יוצא לי לפתח שיחות נפש עם אנשים מגניבים ולהכיר אותם יותר טוב), לא ישנתי הרבה (כי שינה זה לחלשים) והשבוע בעיקר עבר לי מהר (למרות שאכשהו עדיין במבט לאחור הוא נראה כמו נצח).
זהו לבנתיים,
שלכם, פולי, שיש לה בייבי, canon powershot A720, חדשה =)
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
just poli