אני בבית מאתמול.
בבסיס היה נחמד כזה, אבל השבוע שמרתי קצת מרחק מאנשים, בליתי די הרבה זמן עם עצמי, בין אם קראתי או שכתבתי. אולי יותר בכיוון של נסיתי לכתוב, אני לא כל כך מרוצה מהכיוון ומהסגנון של הסיפורים האחרונים שלי.בכל מקרה אני נהנת למתוח את גבול הסיבולת שלי בכתיבה, אני נהנת להגיע לרבדים שאני לא מכירה ולזעזע את עצמי. בסופו של דבר חייב לצאת משהו אדיר.
כרגע אני קוראת את haunted, ספר של צ'אק פלאנלק (או איך שלא קוראים לו) שכתב גם את פייט קלאב. הספר הזה מחרפן לי את השכל לגמרי, הוא מזעזע, מעניין ובעיקר מביא את המחשבה שלי למקומות שלא כל כך בא לי ללכת עליהן. ואני נהנת מזה.
כנראה שמזוכיזם קיים בי למרות הכל.
אכשהו האנשים בצבא השתנו להם קצת, פתאום כולם מפתחים סיפורי טלנובלה מטומטמים, כנראה מרוב שעמום, הם שוקעים בכל השיט הזה כל כך, ולא מבינים שלהיות רצינים, מדוכדכים ובעיקר לשבת בפינה ולהחליף מילים עם מישו רציני ומדוכדך לא פחות מהם, כאילו שמדובר בנושא הכי חשוב בעולם, זה כבר מזמן לא כל כך אין. מציקים הם ממש. בכל מקרה, נהנתי השבוע מהלבד הזה, ובעיקר הצלחתי להגביר את האפטיה שלי, ובאמת שחוץ מכמה אנשים מאוד מסויימים שאיתי בבסיס, כל השאר די יכולים ללכת ולטבוע בדרמות המפגרות שלהם.
אתמול, ובעצם עד שמונה בבוקר היום, גלית ומור היו אצלי. תיכננו, ואף עשינו, לקנות אלכוהול ולשבת עליו בפארק. אומנם יצא לא בדיוק כמו שרצינו, בין עם זה שהחבר'ה בבסיס הפכו להיות מעפנים ולא זורמים ואולי כי למרבה הפלא העיפו אותנו מפארק רבין (בפעם הראשונה בחיי), אבל למרות הכל נהנו. קנינו לנו בקבוק של סטנדרט רוסי (אחת הוודקות הטובות), מצאנו לנו פינה באזור הבניין שלי (אחרי שכאמור רצחו לנו ת'חוייה של פארק רבין), וישבנו לנו שלושתנו וחן שהצטרף לו (והספיק להשתכר לגמרי, אבל זה כבר סיפור אחר) על הוודקה. היה נחמד מאוד. אנחנו צריכות לעשות את זה יותר, להיפגש כזה לא בבסיס ופשוט לבלות ביחד, אני אוהבת אותן כל כך, ובלעדיהן הייתי נהנת כל כך הרבה פחות בהיפו.
עוד מעט אני נוסעת לזאב לחיפה.לא ראיתי אותו כל כך הרבה זמן, וזה די מוזר, כי פעם היינו בקשר כל כך טוב. אבל ככה זה בחיים אני מניחה, אנשים יוצאים וחוזרים להם בלי סוף. יהיה נחמד להתעדכן, לראות מה עבר עליו וסתם לדבר בכיף.
ובלי שום קשר להכל ולעולם, המצבי רוח שלי חזרו להם, אני מלונכלית ומהורהרת מהרגיל.בטח סתם מין תקופה כזאת, עדיין לא עיכלתי לגמרי שהנה אני כבר בתחילת שנות ה20 שלי, שהנה אוטוטו, רק עוד חמישה חודשים, אני אהיה חופשייה. יש לי כיוון, ואני רוצה לעשות כל כך הרבה, שהפחד שבסוף אני לא אצליח בכלום משתק אותי לפעמים.
נכון שאמרתי את זה אלפי פעמים, אבל אני באמת חושבת, ששפיות זה לא הצד החזק שלי.
סופ"ש נהדר.
פולי.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
just poli