Eat Your Brains Out

היינו קטנים וחסרי חשיבות. היינו כאלו מההתחלה, מהיום הראשון שבו ידענו נשימה מהי, מהמבט הראשון, היינו קטנים וחסרי חשיבות. הטרגדיה שלנו הייתה בכך שאף פעם לא הבנו את זה בזמן. לא רק שהאמנו בעתיד מזהיר, היינו בטוחים לגמרי שיש לנו בו חלק גדול, היינו כל כך בטוחים, שלא עשינו דבר בשביל להבטיח את זה. היינו קטנים וחסרי חשיבות, אבל האמנו שאנחנו בדיוק ההפך. לבשנו נעלי מלכים שהיו מעל מידותינו, פירשנו כל מעידה ונפילה כבסה"כ הוכחה שאנחנו אנושיים, מה שכמובן רק הוסיף לגדולה שלנו. במציאות שלנו בנו לנו ארמונות פאר וקטפו לנו את הירח. היינו קטנים וחסרי חשיבות. הטרגדיה שלנו הייתה שאף פעם לא ללמדנו הזיה מהי. הסוף שלנו הגיע כשיצאנו למלחמה, כשגלינו שאנחנו לבד במערכה, הקץ שלנו פגע בנו חזיתית כשההזיות התפוגגו, הכל נגמר כשהבנו כמה שאנחנו קטנים וחסרי חשיבות.