אז חזרתי אתמול בבית, ובליתי את כל היום בשינה משלוש בצהוריים עד שש וחצי בבוקר. השלמת שינה עצבנית לגמרי.
השבוע בצבא היה מעיק, ארוך, משביז, מעצבן ולא כיף במיוחד.
הוא התחיל במשמרת נוראית של 16 שעות, המשיך בזה שסמבצ"ית מהסבב השני התגלה כשפלה, מגעילה ומשוגעת והחליטה לאמץ ת'סיכות מדים שלי לעצמה, וסבב בעיקר בהרבה שעות בחמ"ל, במשמרות לילה ובתחושת "עד מתי?" ממשית מתמיד.
בקשר לבחורה, אני לא שותקת, וזה כל כך מעבר לסיכות (שלא באמת אכפת לי מהן), אלא בעיקר שהיא העיזה לעשות את זה כשאני בסיס ובכלל נמאס לי שהמטומטמת הזאת עושה מה שבא לה ואף אחד לא מעמיד אותה על מקומה, ככה שאני הולכת לדאוג שהיא תענש.
מה שכן, בעקבות כל הסיפור איתה גלתי לצערי, שחברה שבאמת חשבתי שהיא חברה טובה שלי (למרות שבזמן האחרון היחסים שלנו היו מתוכים משו) התגלתה לא כמו שחשבתי שהיא. הייתי צריכה לכתוב מכתב שמתאר את כל מעלליה הקלפטומנים של הבחורה (שכבר ציינתי שהיא משוגעת) והייתי זקוקה לתמיכה מהבנות שאיתי בסבב, תמיכה שמסתתבר סתם צפיתי לקבל , "כי קודם צריך לדבר" (אבל דיבורים עם אותה בחורה לא עוזרים), "צריך למצוא לה טיפול" (אבל טיפול בלי שנדבר ונעלה ת'נושא לא יגיע) ועוד כל מיני בולשיט מתחסד וכזה שמתרחק מלהתערב ולצאת 'לא בסדר' עם מישו. בכל מקרה, אני ת'מסקנות שלי בקשר לשאר הבנות שאיתי הסכתי, ובין אם אני רוצה או לא, היחס שלי כלפיהן, וביחוד כלפי אותה אחת שחשבתי שהיא חברה, ישתנה.
מזל שעוד שלוש חודשים כל הקטע הצבאי הזה נגמר.
חוץ מזה, בבית כרגיל נחמד, אני עדיין דיי גרועה בשיעור נהיגה, אבל יהיה בסדר, ובכלל למי אכפת,
מחר יש פול מקרטני, ואני עדיין לא קולטת את זה.
הולך להיות אדיר =)
שבוע טוב לכם,
שלכם,
פולי.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
just poli