עברו עליי יומיים אדירים.
ההופעה של מאדהאני ביום שני בבארבי הייתה מצויינת ממש. בהתחלה עלו להם ה'גיישות' (נראה לי זה שמם), לא ממש התעמקתי בהם,אבל הם נשמעים טובים, עמדנו לנו די רחוק מהבמה ואני הייתי בעיקר משועשעת שאני מוקפת במפורסמים, פיטר רות, מאור כהן וברי סחרוף עמדו להם באזור. זה היה מגניב.
לפני שמאדהאני עלו, התקרבנו לבמה ונשארו ממש קרובים למשך כל ההופעה. ובאמת שהיה טוב.
למרות הפוגו שהיה, למרות שגברים מגעילים ומזיעים נתקעו בי כל הזמן, למרות שאף פעם לא הייתי במקום שכל כך הסריח מג'ויינטים. מאדהאני היו פשוט אדירים והיה כל כך כיף לשמוע בלייב שירים שכל כך חרשתי עליהם.
בסוף ההופעה חילקו פוסטרים, ואני לקחתי אחד בידיעה ברורה שבערב שאחרי מאדהאני יחתמו לי עליו.
אז את יום שלישי בליתי אצל סבתא שלי, קיבלתי אובר דוז של ילדים קטנים ובשלב מסויים הלכתי לפגוש את אולגה בסנטר, כשבשבע וחצי הלכתי לי לבדתי לאוזן בר, לערב גראנג' וסיפורים עם מאדהאני. אז הייתי לבד, ישבתי בדד על הפאב, קראתי ספר ושתיתי מלא בירה, בציפיה שהלהקות יסיימו ומאדהאני יעלו. בשלב מסויים הלכתי לשירותים, וכשחזרתי ראיתי שלא אחרים מאשר הסולן והבאסיסיט המגניבים של מאדהאני יושב על הפאב. ישבתי לידם, דיברנו קצת, הם חתמו לי על הפוסטר, הצטלמתי איתם, דיברנו על כרמיאל ובעיקר ממש התרגשתי וטענתי כמה שזה פאקינג מוזר שהם יושבים פה ממש לידי אחרי שכל כך הרבה זמן הקשבתי להם.
אח"כ הם עלו לשיחה משעשעת, ובסוף הלכתי להיפרד מהבאסיסט ואפילו חיבקתי אותו.
הרגשתי ממש גרופית בת 16, אבל באמת שלא אכפת לי, הם היו כל כך מגניבים ואני הייתי שיכורה ומאושרת.
היה ממש אדיר.
וזהו.
מאדהאני מגניבים לחלוטין.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
just poli
