אז כן, הנה אני, אזרחית.
עם זכויות וחובות, אחרי שנתתי שנתיים מהחיים שלי למדינה, הגיע גם תורי להתחיל.
ואיך היה?
היה טוב, קשה, מעיק, מעצבן, מעורר רצון לירות לעצמי בראש לפעמים, אבל בסופו של דבר טוב.
אם אני מסתכלת על כל מה שהשגתי במהלך השירות שלי,כל האנשים שפגשתי, כל החברים האמיתיים שהיכרתי, זה היה שווה את זה.
אז כן, נהנתי בשירות הצבאי שלי, אני לא מתחרטת שהתגייסתי, ובחיים אני לא אעשה את זה שוב פעם.
עברתי די הרבה, טירונות מעיקה, קורס לא נגמר, הייתי עם אב"כ, מילואים ומכרתי את נשמתי עם המג"בניקים, ישבתי שעות על גבי שעות בחמ"ל, ברחתי למסיבות ופאבים, בקיצור משעמם לי לא היה.
והשחרור שלי הגיע בדיוק בזמן, בדיוק כשכבר נמאס לי מהכל, כשמכעט ונשברתי, והאזרחות כל כך יפה לי.
באמת, וואו, זה מוזר לי כל כך, אין יותר מדים, קצינים, נסיעות בחינם.
עברתי עכשיו על הפוסט שכתבתי לפני הגיוס, כמה שחששתי מהכל, אפילו שלא הודאתי בזה לגמרי, ובצבא הצלחתי לשמור על היחוד שלי, בין אם זה הפירסינג שחזר לעצמו (ואפילו קיבל עוד חור) בדיוק שלושה חודשים אחרי הגיוס או בין אם זה שאף פעם לא הסתרתי את הדעות שלי, וכמו שציינתי כבר קודם יצא לי להכיר הרבה אנשים טובים שאני מאמינה שילוו אותי לעוד הרבה זמן.
אז זהו,
אנוכי אזרחית, מה שאומר שתראו אותי פה עוד הרבה.
שבוע טוב,
שלכם,
פולי, שמחר הולכת ללכת לאיבוד בהרצליה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
just poli
