אתם יודעים. חמודים, קטנים, עושים אגרוף עם היד.

במשפחה שלנו אין הסטוריה של לידת פגים, או תאומים, או בעיה גנטית כלשהי, או תסמונות כלשהן, או פיגור, או שום דבר.

אנחנו משפחה רגילה לגמרי. אולי אפילו ״מושלמת״, היו שאומרים (חה, חה, לא).

אז איך תסבירו את זה.

הריון לוקח חודשים, ובכל זאת זה נראה כאילו הוא לא נגמר.

רציתי שהוא יגמר כבר, אבל לא ציפיתי שהוא יגמר כל כך מהר.

כמה זמן זה עוד יחזיק? שבוע? שבועיים? להתכונן לפגה קטנה ועוברית? להתכונן לתינוקת קטנה בהרבה מהמצופה לגיל ההריון שלה? להתכונן לילדה מפגרת, גמדה, אינפנטילית, נכה, מה?

מילא היא תהיה אחד מכל אלה. אני אוהב אותה בכל מקרה. היא תהיה הבת של אח שלי, אני אוהב אותה כמו שכל דודה אוהבת, לא משנה איזה בעיה תהיה לה, אוקיי?

אבל למה?!

הרופאים לא יודעים למה פתאום היא ״הפסיקה״ לגדול. היא לא באמת הפסיקה, כמובן, אבל היא היתה באחוזון די גבוה (זה אומר שאחוז מסויים של עוברים בגילה קטנים ממנה או שוים לה בגול, והשאר גדולים יותר. I did my research).

אני דואגת יותר מדי, אבל ככה זה, ככה אני. אני דואגת בטירוף ואף אחד לא יודע בכלל. אף אחד לא יודע כמה זה משגע אותי מבפנים. אף אחד לא יודע איך בא לי להתחרפן ואני ממש ממש ממש שמחה שאשת של אחי, היא מאלה שאומרות דוגרי מה קורה ולא מעדנות ולא עובדות על עצמן ולא מנסות להכחיש או לא לספר לי כלום כי אני ״קטנה״. היא יודעת שאני לא קטנה, והם סיפרו לי יחד עם כולם בערך, אני יודעת כמה שאמא שלי יודעת. אמא שלי למשל היתה מתחמקת מלספר לי אם הייתי שואלת אותה, אבל בגלל שגיסתי כבר סיפרה אמא שלי לא יכולה לעשות כלום.

זה יותר טוב מכלום, לדעת את זה. היא בשבוע 31 נראה לי ובשמירת הריון מתחילת השבוע. התינוקת קפצה מאחוזון נורמלי לאחוזון מאוד נמוך בתוך חודש, היא קטנה לגילה. רוצים לעשות לידה מוקדמת כדי לדעת מה לא בסדר עם הילדה ולטפל בה בפגיה. זה מפחיד.

קראתי באינטרנט כדי להרגיע את עצמי וזה קצת עזר, כי עכשיו אני יודעת שככל שזה קרוב לשבוע 36 או 37 סיכוי ההשרדת יותר גבוה, ושהצילו ילדים קטנים יותר (250 גרם ילדה. ילדה ששוקלת 250 גרם ניצלה וחיה ונורמלית לחלוטין. רפואה זה קסם).

אבל יש עוד בעיה.

התינוקת לא סתם קטנה ותוולד כפגה, היא ממש קטנה יחסית למה שהיא איורה להיות.אז מה זה אומר? אני תמיד מכינה את עצמי לworst case scenario אבל עכשיו אני לא יודעת מה זה בכלל, אני די בספק אם היא תמות אבל יש תמיד סיכוי. כרגה הWCS שלי הוא שהיא תהיה בעלת פיגור קשה או משהו כזה. לא יהיו להם עוד ילדים אם ככה זה יהיה, זה די בטוח. והיא תהיה ממש מסכנה. אני רצה שיהיו לה חיים טובים. אולי היא תהיה גמדה, על זה גם חשבתי. תסמונת דאון וכל זה אפשר לבדוק וזה היה שלילי, ואפילו הרופאים לא יודעים מה הבעיה. זה מחרפן אותי. 

פשוט לפרוק, זה כל מה שהייתי צריכה. פתאום בשנה האחרונה נולדו סביבנו מליון תינוקות (לא צוחקת, איזה 20 תינוקות שאנחנו מכירים) כולל משפחה, שכנים, חברים של אחותי וכו׳. קשה לחשוב על שם עכשיו כי לא יודעים מה יהיה עם התינוקת והכל, אבל זה ממש מפחיד. ואם היא תהיה פגה, מה? היא תהיה חודש בבית חולים בלי שנראה אותה, בלי שנחזיק אותה, את האחיינית שלי? 

לפני איזה חודשיים לחברה של אחותי מת תינוק, אחד מתוך שניים שהיא ילדה. את התינוקת היא לקחה הביתה בסוף והיא פיצית, ובקושי נושמת. גם היא תהיה ככה? נושמת בקושי וקטנטנה כל כך שאני אפחד להחזיק אותה? 

וגם לאח שלי ואשתו יש זוג חברים, שהם סוגשל חברים לעד כאלה, באותו גיל, חברש של אח שלי מהיסודי, התחתנו בערך באותו זמן, היו עדים אחד של השני בחתונה, נכנסו להריון בערך באותה תקופה. לחברים שלהם יש תינוקת בריאה ויפה ומתוקה בת איזה שלושה חודשים והם עם הסיבוכים האלה. אני רואה איך גיסתי מחזיקה את התינוקת שלהם, מחבקת אותה, ואיך אחר כך היא מלטפת את הבטן שלה... אני יודעת שהיא אתאיסטית, אבל אני בטוחה שהיא מתפללת לטוב. וגם אני. בערך. כאילו לא באמת, זה ביטוי. כאילו שתפילות עוזרות .חה.

בכל מקרה.

תינוקת, אל תמותי.