אבא שלי פתח מפעל (לא נפרט על מה), והוא מבקש ממני לבוא לעזור לו במפעל בימים שיש לי חופש מהבית ספר\מדא\אימונים.
עכשיו, אין לי בעיה לעזור לו, אני לא אצא בן אדם חרא ולא אעזור לו,
אבל פאק, זה ימי חופש שאני סוף סוף יכולה לשבת בבית ולנוח ולא לעשות כלום!!
ולא רק זה, אבל גם אם אני יושבת לפעמים בצד לאיזה 5 דקות בטלפון, פתאום הוא בא אליי דופק עלי צרחה ליד כולם, מביך אותי,
ולפעמים יש לו את הקטעים האלה שהוא פשוט מוצא סיבות להאשים אותי (בסדר, טעיתי, תהרוג אותי).
יש לי לימודים, יש לי מבחנים (במדא, כל יום יש לי פאקינג בוחן), יש לי מה לעשות!!
אל תיקחו כל יום חופש מזדיין שאני אנסע עד לחוץ לעיר כדי ללכת למפעל שגם אם אני עוזרת ומשקיעה בסוף דופקים לי מבטים וצרחות.
בתיכון, שהתחלנו לפני שבוע, כבר מצאתי לעצמי כמה דברים מפגרים להתעסק בהם.
למשל בקטע של הילדים בכיתה שלי? אני מוצאת את עצמי משקיעה יותר מידי בשבילם (כאילו פאק, מי הם בכלל???), ומתאמצת להכיר אותם יותר מידי. אין לי כוח לזה פשוט, אין לי.
החלטתי שפשוט אני אשאר עם מי שהכרתי מהכיתה שלי, שזאת ילדה אחת בשם דנה(בדוי) וחברה שלי שהייתה עוד בחטיבה- הן פשוט הבנות שאני איתן הכי בטבעי שלי, ואין לי כוח לשחק אותה מפגרת\חכמה\מוכשרת ליד כל הילדים האחרים בתיכון ובכיתה. אם זה חשוב להם באמת להכיר אותי, הם יתחילו לדבר איתי, אין לי זין אליהם בכלל.
ונחשו מה??
אין חתיכים!!!!!
וגם אם יש, אז הם מהאלה שיודעים שהם חתיכים, וחשים את עצמם זייני על.
אוקי נושא אחר (איך אני אוהבת שהכל מסודר כזה):
*החברים של חברות שלי*
יש לי 2 חברות, שיש להן חבר.
לאחת מהן, קוראים ליאת(בדוי) והיא וחבר שלה ביחד כבר שנה וחודשיים.
עכשיו לפני כמה ימים הייתי אצלה, וזה בדיוק היה היום שהם סוף סוף נפרדו!, עכשיו אל תבינו את זה ככה שכאילו אני קנאית וזה, פשוט יש לה את החבר הכי חרא בעולם. הוא האדם הכי שתלטן, מגעיל, קנאי, שקרן, ומחפש סיבות לריב בעולם!!
למשל דוגמא:
היא רוצה לצאת איתי להליכה, הוא ישר מצלצל ושואל ''למה?לאן?איפה?מתי?איך?'' ומתחקר ומתחקר, ועכשיו לא מספיק זה, הוא גם ממשיך לצלצל ולא מאמין לה, תמיד חושב שהיא עם בנים אחרים, מקנא, מתחקר, ודברים כאלה.
אז הייתי אצלה לפני כמה ימים, ביום שהם נפרדו(סוף סוף), ועכשיו שנינו כזה בחדר שלה אוכלות, פתאום הוא מצלצל מתחיל לתחקר אותה, איפה היא, עם מי, איך, מתי אני הולכת ודברים כאלה, והיא אומרת לו שהיא עדין אוהבת אותו (עדין, הם היו פאקינג שנה וחודשיים ביחד, דברים כאלה לא מתפוגגים סתם ככה), ואז הוא אומר לה לא לצלצל יותר.
היא לא מצלצלת, ואחרי דקה הוא מצלצל ואומר ''אה לא צלצלת אליי??? חשבתי שתצלצלי כי את עדין אוהבת אותי. לא צריך ביי''
אני והיא היינו בשוק ולא הבנו כלום.
אחרי דקה הוא שוב מצלצל ''עדין לא מצלצלת????''
היא הלכה לריב איתו, ובסוף הם חזרו להיות ביחד.
אחרי 5 דקות הוא מצלצל ובום, מוצא סיבה לריב איתה, והם שוב נפרדים.
ואז שוב חוזרים.
יצא ככה שהייתי אצלה שעתיים, ושעה ו50 דקות היא הייתה איתו בטלפון.
כוסעמק כאילו!!!! רציני???
ויש לי עוד חברה, שיש לה חבר (שאני שדכתי בינהם, כי הוא היה מאוהב בה רצח, והיא גם בו, אז הכרחתי אותה להגיד לו שהיא אוהבת אותו ובום= אהבה), ושבוע הם לא ביחד וכבר יש בעיות.
הוא פשוט מתעלם ממנה, לא מספר לה כלום, מתנהג אליה כמו אל חרא, והיא צריכה לצלצל אלי ולבכות לי בטלפון, ולי בכלל אין חבר!!!
כאילו פאקקק!!!!
אם כל הבנים ככה, עדין להיות זקנה עם 55 אלף חתולים בבית ולא להתחתן בכלל!!
(בום עברנו לפרק *אני*, ראיתם מה עשיתי פה?!?! D:)
ואו.
אני מרגישה הקלה חחחחחח, פרקתי את כל החודשיים האלה.
אז אמממ......
נצפה לתגובות!!!!!
שאני אחשוב שיש כאן אנשים שבאמת קראו את כל זה למעלה^^^^
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Counting stars:>