הרשו לי לספר לכם על מקרה מוזר ורנדומאלי לחלוטין שקרה לי באוטובוס- זה היה כל כך מוזר- אבל דברים כאלה קורים בכל יום.
נסעתי באוטובוס לתל אביב הביתה, משועממת תחת והתקשרתי לכל אנשי הקשר שלי כמעט (עזבו את העובדה שכמעט אף אחד לא ענה -.-). גם מי שענה היה חצי מת ולא עזר לשעשע אותי בכלל.
בכל מקרה, הייתי באוטובוס, והייתה נערה אחת מולי, אני קולטת שהיא כותבת כל הנסיעה על מחברת עם כריכה קשה בצבע לבן עם קישוטים אדומים וורודים, אם אני זוכרת נכון. העט היה ורוד כזה.
עדיין לא חשדתי פה.
הגענו לתחנה שבה היא הייתה צריכה לרדת, ואז היא קמה, הושיטה לי נייר מקופל שהיה כתוב עליו "תפתחי אותי בבית". ואז היא הלכה וירדה, אחרי שהחלפנו מבטים לחצי שנייה באופן המוזר ביותר שאתם יכולים לדמיין.
הייתי ברגע של "מה קורה פה לעזאזל?"
הגעתי הביתה, הנחתי את התיק שלי בשולחן (המקום הראשון שאני נתקלת בו) ופתחתי את המכתב. היה כתוב בו כך:
את מהממת.
יש לך חיוך מהמם, ועיניים יפות.
אולי זה חצוף אבל את בחיים לא תראי אותי שוב...
אז, רק כמה הצעות, רק מכוונה טובה...
* אל תכססי ציפורניים! זה נורא!
* תאריכי את השיער ותצבעי לצבע חום.
* בלי פוני- יש לך פנים יפות.
* תעברי לעדשות- העיניים שלך יפות.
* אל תאפרי אותן ככה- רק צללית נוצצת ורימל יהיה טוב.
בקיצור, את יפה.
תוציאי את זה החוצה.
- ואל תשבי כפופה. תשבי ישר עם בטחון.
בתכלס, הקשבתי רק למשפט האחרון. אבל נחמד מצידה לתת לי הצעות, למרות שהיא לא מכירה אותי בכלל וכנראה שבאמת לא אראה אותה יותר לעולם (ואולי הגורל יעשה אחרת...?)
קיבלתי טיפ מהאובססיה שלי- "תדחפי כמה שיותר שיט לתשובה כשאת עונה בשיעורי הבית שלך."
אני כל כך אוהבת את זה.
בה-ביי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: