כל תגובות מסביב כבר נמאסות עליי
נכון שכמעט אף אחד לא יודע וגם לא ידע בחיים , אבל היו כמה אנשים קרובים אלי שגילו
אחרי שנה וחצי שהייתי בטוחה שאף אחד כבר בחיים לא ידע הכל התחיל להתפוצץ
המשפחה שלי ואז כמה חברות ואני יודעת שכל פעם שהם רואים אותי אוכלת הם נלחצים
למה שיהיה אחכ
הם מרחמים עליי , וזה מעצבן אותי
ורק אני מתנהגת כיאילו אין כלום כיאילו הם לא יודעים כלום
לפחות הם חושבים שזה קורה פעם בשבוע או משהו..
אם הם ידעו שזה כל יום ואין דבר שאני מכניסה לפה שלא יוצא
הגרון שלי כבר מלא פצעים , אני כל הזמן עם כאבי גרון ראש והלב שלי דופק כמו משוגע
אבל כבר התרגלתי לזה ואין לי ברירה
בזכות זה הצלחתי לרדת מתחילת שנה 6 קילו ואני ארד עוד
אני אחזור למשקל שהייתי לפני שלקחו אותי לאיזה מטומטם שהכריח אותי לקחת כדורים
שהשמינו אותי בעשר קילו ועכשיו בגללו אני במצב יותר גרוע ממקודם , מרוצה אמא ?
חשבת שאם אני משמינה זה אומר שזה נגמר , אם אני אוכלת זה אומר שהכל טוב איתי
אבל בדיוק ההפך
נהפכתי למשוגעת בגלל כל המצב הזה, אין שניה שאני לא חושבת על המשקל , על האוכל , על כל
השנאה הזאת שיש לי לעצמי
וכל הקנאה הזאת שיש לי לבנות אחרות וכל האובססיה הפסיכית הזאת
וזה רק הולך ומדרדר
כבר נמאס לי מכל זה
אני רוצה להיות כמו כל אחת אחרת נורמלית , שאוכלת אבל איכשהו רזה
שמאושרת , שיכולה ללבוש רק מה שהיא אוהבת ולא רק מה שינסה להרזות או להסתיר
ללכת עם טיץ או מכנס קצר בלי רגשות אשם ובושה ורצון היחיד הוא להיעלם כדי שאף אחד לא יראה
את הרגליים הענקיות האלה שבכל צעד אני מרגישה שמרעידות את כל העולם
אני לא יכולה לחשוב על שום דבר יותר
רק איך אני יוכל להקיא מבלי שישימו לב
איך אני יכולה לאכול מבלי שישימו לב
איך אני יכולה לעשות פאסט מבלי לשנוא את עצמי על הבולמוס שיום אחרי או יומיים אחרי
ושום דבר אחר כבר לא מעניין אותי , עכשיו זאת אמורה להיות התקופה היפה ביותר בחיים שלי אבל היא סיוט
סוף י"ב
ועכשיו כל הבגרויות שאני לא מסוגלת דקה ללמוד כי אני לא מרוכזת בכלום
והקיץ הנוראי הזה שבגללו אצטרך ללכת עם קצר והכי גרוע בגד ים
אני רק רוצה להיות רזה ונורמלית מבלי כל הרחמים המגעילים האלה , בלי כל השנאה וגועל מה כבר ביקשתי ??
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
My Bulimia .