שאלה מהותית בכל סוגי הספורט: האם עדיף להיות זה שמוביל, שמושך את אלה שאחריו, ועוזר להם להשתפר, או שעדיף להיות קצת מאחור ולנסות להגיע לאותו אחד שמושך מקדימה?

אין כאן באמת התלבטות. תמיד טוב שיש מישהו חזק ממך שימשוך אותך ויתן לך איזשהי מטרה להגיע אליך, ידרבן אותך, ויגרום לך להזיע ולרדוף אחריו. לי יש את דורי.

דורי נמצא במצב קצת בעייתי כרגע. הוא הרוכב החזק ביותר בקבוצה ואין לו את הדורי הפרטי שלו, שימשוך וישאיר ענני אבק ומוטיבציה. הוא עובד עם תוכנית אימונים מותאמת אישית והוא דווקא מצליח להמשיך במגמת שיפור, אבל זה לא פשוט.

כשאני מגיע לאימוני הערב של יום שלישי, מדי פעם אני מצוות יחד עם דורי ואני מבלה את השעה הקשה של האימון עם מקסימום דפיקות לב. בימי רביעי דורי לא נמצא אז אני מוביל רוכבים אחרים ונותן להם להתאמץ. אני יכול להגיע כרגע רק לאימון ערב אחד בשבוע והבחירה ברורה - אני צריך להגיע בימי שלישי. אבל בימי רביעי יש מנגו.

ימי רביעי איט איז.

(לא, סתם, אלה היו כמה שבועות של אילוצים מהעבודה. אני אחזור לימי שלישי ואחרחר לי אחרי דורי).

אז כמו שכבר אמרתי, האימון של הבוקר אכן היה קצרצר למדי. 68 ק"מ בסופו של דבר עם טיפוס אחד משמעותי להר תבור ולא הרבה חוץ מזה. את האימון התחלנו בביתו של אחד החבר'ה בעפולה ושם גם סיימנו אותו, בארוחה מפנקת וטבילה בבריכה הפרטית שלו. היה טעים.

אני אישית הגעתי לאימון במצב לא ממש טוב, אחרי שבלילה בקושי הספקתי לישון 4 שעות במצטבר, וכל הזמן התעוררתי בגלל כאבים מוזרים בכתף ימין שנמשכים גם ברגעים אלה. הראש שלי בכלל לא היה במקום ונאלצתי לראות כמה רוכבים משאירים לי אבק בעליה לתבור ופותחים פער של דקה-דקה וחצי.

העליה עצמה, אמנם לא מהארוכות ביותר אבל לא קלה בכלל. היא מורכבת משני חלקים: החלק הראשון הוא רכיבה בכפר שיבלי שלמרגלות ההר בשיפוע יחסית מתון של 6%, למשך 3.5 ק"מ. בסופו של דבר מגיעים לפניה שמאלה ואז מתחילה עליה קטנה ורעה: 3 ק"מ מפותלים בשיפוע 9.4% עד לפסגת ההר. סה"כ בערך 6.5 ק"מ עם שיפוע ממוצע של 7.1%. הרבה יותר קשה ממה שציפיתי, אבל גם יפהפה ועוצר נשימה. הגעתי למעלה די מאוכזב מעצמי, אבל זה בסדר בהתחשב בנסיבות, ובכלל, ככה אני בונה מוטיבציה להמשך.

רוב ההר היה מכוסה בערפל אז לא ממש הצלחתי לצלם את הנוף בדרך למטה. אני מקווה ללקט כמה תמונות מוצלחות מהמצלמה של הנהגת ברכב הליווי...

 

קישור לרכיבה ב-STRAVA

אני יובל, נעים מאוד. אני נמצא בישראבלוג כבר כמה שנים חביבות. הייתי כאן בכל מיני גרסאות, כמעט כולן נגרסו ונעלמו ורק אחת נשארה לה. אם אתם מכירים אותי משם, אתם בטח כבר יודעים שאני אוהב אופניים. אני אוהב לקרוא על אופניים, אני אוהב מאוד לכתוב על אופניים, אני אוהב לצפות במירוצי אופניים בטלויזיה, ויותר מכל אני אוהב לרכוב על אופניים. אני חי אופניים ביום-יום, למרות שהתחלתי עם התחביב הזה בשלב יחסית מאוחר בחיים - תחילת שנות ה-20 שלי.

סיכום קצר של קריירת הרכיבה הצעירה והמתהווה שלי:

בגיל 22 שקלתי 125 קילו והייתי ילד טבע שאוהב רק לצפות בו מהצד מבלי להתאמץ; החלטתי לקחת את עצמי בידיים - התחלתי לרוץ, ללכת, לרוץ עוד קצת; ירדתי בערך 15 קילו; סבלתי מכאבי ברכיים נוראיים; התייעצתי עם חברים ספורטיביים-משהו, הומלץ לי לעבור לאופניים; שרפתי במהרה דרך 35 קילו נוספים; ספק התאהבתי-ספק התמכרתי לספורט הזה, ומאז עוד לא ירדתי מהאוכף.

כיום אני רוכב בקבוצת "Eco-Team", עם ותק קטנטן של מספר חודשים. באותם החודשים התקדמתי לא מעט והתחזקתי די הרבה. נכנסתי לעומק הקורה של התחום ולא מזמן גם החלטתי שאני רוצה לנסות להיות תחרותי. בשנה הקרובה אני אתחיל להתחרות בתחרויות של קטגוריית הספורט בישראל (אני אסביר על הקטגוריות בהרחבה בהזדמנות) ואנסה להביא את עצמי גם לקטגורית העילית, הקטגוריה התחרותית ביותר והעליונה בארץ.

זו הולכת להיות שנה של הרבה ניסוי וטעייה. אני הולך לחוות את התחרויות הראשונות שלי - ההפסדים הראשונים, ההתרסקויות הראשונות, ובתקווה, גם הנצחונות הראשונים.

החלטתי לפתוח בלוג מיוחד לכל הסיפור כי אני חושב שזה תהליך שעשוי להיות מעניין ושווה תיעוד - גם אם אני היחיד שיקרא אותו. אני מתכוון לפרסם פה לא מעט מידע בלתי אנונימי בעליל, אז לפחות בינתיים, הבלוג מוגדר כפרטי. אולי זה ישתנה בהמשך.

עכשיו צריך ללכת לישון, כי מחר יש אימון שבת שמתחיל מוקדם מהרגיל - רכיבה קצרצרה (כ-57 ק"מ) מעפולה להר תבור וקיבוץ גזית, ובחזרה.
(הצג מפה)

אני אשתדל להביא תמונה מהפסגה, אם נעצור לנוח.  

עד הפעם הבאה (מקווה שמישהו ימצא פה עניין), להת'

נ.ב.
כשיהיה לי קצת יותר זמן אני אשפצר טיפה את העיצוב, אל דאגה